הבן שלנו נופל באינטרנט וזה מאוד מדכא אותו: איך אנחנו ההורים יכולים להתמודד ולעזור?

שלום,

את מעלה בשאלתך כמה נושאים. ננסה להפריד ביניהם כדי לדייק ולהציע מענה מיטבי.

1. נפילות באינטרנט

בניגוד למה שאולי חושבים, אין היום כמעט בנים או בנות שלא נופלים כלל באינטרנט. פשוט אין. כאן במוקד אנחנו אנחנו מקבלים כל הזמן פניות מילדים ונוער בגילאים שונים, שמספרים על חשיפה לתכנים כאלה בנסיבות שונות. האינטרנט נמצא כמעט בכל מקום, בציבור הדתי וגם החרדי. ולכן במידה רבה - זו שאלה של זמן ושל מינון. בהחלט טוב וחשוב להשקיע בסינון, בהגנה ובהעלאת המודעות. ועדיין, קשה מאוד למנוע לחלוטין חשיפה כזאת לתוכן מיני.

עוד נקודה חשובה היא לזכור שהמשיכה והסקרנות הן לחלוטין נורמליות. זה לא משנה אם מדובר בילד דתי או לא. חלק טבעי מההתבגרות מלווה בעוררות מינית ובמשיכה טבעית לידע על הנושא. נוח לנו לפעמים לומר לעצמנו ש"אצלנו זה לא כך" כי ילדינו מחונכים וטובים, אבל זה לא שייך לעניין. התבגרות טבעית מלווה בהתפתחות מינית, ואשרינו שזה כך. זה טבע האדם. האם זה יוצר לפעמים מצבים מביכים, לא נעימים או לא מושלמים? בהחלט! האם עדיף שהילד לא יחשוב בכלל על בנות עד שיגיע לדייט או לחופה? כנראה שלא. בין מתירנות מינית מוחלטת לבין הסתגרות מוחלטת יש טווח רחב מאוד של נתיבים, וכל משפחה מתווה דרך מאוזנת משלה.

2. התנגשות עם העולם הדתי

במיוחד בגיל צעיר, הילדים מוקפים בהמון אידיאלים, ערכים, ובעיקר שאיפות להיות כמעט "מושלמים". לפעמים זה טוב, אבל לפעמים נוצר מצב שבו כל מכה קלה בכנף יוצרת זעזועים חריפים. ובאמת מאוד קשה לחיות ככה. את בטח יודעת מניסיון אישי שככל שאנחנו מתבגרים קצת, ונפגשים יותר ויותר עם המציאות שמחוץ לבית המדרש, אנחנו לומדים לזהות את המורכבות ואת חוסר השלמות בנו ובסביבתנו - ולהתמודד איתה. העולם אינו סביבה סטרילית, ואנחנו כיהודים לא נקראנו להתחבא במערה ולהתגונן מפני המציאות. המשמעות של זה היא חשיפה גם לדברים שלא עולים בקנה אחד עם האידיאלים שלנו. זה קורה גם בצבא, בעולם העבודה, בשכונה, בסופרמרקט, ובמקומות ומצבים רבים.

התפקיד שלנו כהורים ומחנכים הוא לא להתכחש למורכבות הזאת ולא להחביא אותה, אלא לתווך אותה באופן שמתאים לגיל ולאישיות של כל ילד. ובעיקר לא לעשות את זה ממקום מפוחד ומבוהל אלא להיפך: מתוך שלווה וביטחון.

3. דיכאון וטיפול

יש לנו כלל אצבע שאומר שעם רגשות לא מתווכחים. כשמישהו מרגיש לא טוב - הוא מרגיש לא טוב. לא משנה אם זה "מוצדק" או לא. ולכן טוב מאוד שאתם רוצים בראש ובראשונה לוודא שהבן היקר שלכם לא יהיה מדוכא ועצוב אלא שליו ושמח. ואם לשם כך יש צורך בטיפול או ייעוץ - אז מצוין. בכלל, טיפול הוא דבר טוב וחיובי. מדהים לחשוב שלרכב שלנו אנחנו עושים טסט וטיפול יסודי במוסך בכל שנה, אבל לעצמנו - לא. בהחלט טוב להיות בחדר אצל מטפל מוסמך (פסיכולוג קליני, עו"ס קליני), לדבר, לשתף, ולאוורר את הרגשות. זה ממש לא צריך להיות "מוצא אחרון". ולכן טוב שאתם כהורים פתוחים לכיוון הזה.

יחד עם זאת, מטרת הטיפול היא לא "לתקן" משהו ספציפי אצל הילד, כמו למשל לנטרל את המשיכה שלו לתוכן לא צנוע, או לדכא יצרים טבעיים. המטרה היא לאפשר לו לספר איך הוא מרגיש, לחשוב יחד עם המטפל על דרכים לשיפור ההרגשה בשני ערוצים מרכזיים: עיבוד, ועשייה. כשאנחנו חווים חוויות, טובות וגם פחות, חשוב שנעבד אותן במידה מספקת. לפעמים אנחנו עוברים משהו לא נעים, מביך או מלחיץ, ושומרים את הרגש עמוק בבטן. זה כמובן לא מומלץ, בטח לא לטווח הארוך. בטיפול מתאפשר לנו לפרוק ולחוות את הרגש במלואו, בסביבה תומכת ובטוחה. יש מטפלים דתיים טובים (למשל ב"מכון שילה") שמכירים את התביעות והקושי הייחודי, אבל גם מטפל שאינו דתי יכול להיות מיומן ולסייע למצוא את הדרך לקבל את הפן הטבעי שבמיניות, באופן שעולה בקנה אחד עם הרצון של הילד. אם הילד לא רוצה ליפול באינטרנט - אפשר לעזור לו. בדיוק כפי שאם הוא היה רוצה להימנע מאכילת קרואסון עתיר שומנים שגורם לו הרבה רגשות אשם - אפשר לעבוד על זה. אבל נקודת המוצא לטיפול היא לא הדת או החטא, אלא הרצון של הילד, כלומר המטופל.

יחד עם העיבוד, יש גם את הפן המעשי. כפי שאמרנו, המציאות לא מושלמת. אז השלב הראשון הוא לקבל את זה, והשלב הבא הוא לחשוב איך מתמודדים עם זה בפועל. למשל, מה עושים אם נופלים באינטרנט? או איך אפשר להימנע מכך? ואיך לא לתת לנפילה כזאת או אחרת לערער אותנו? אלה שאלות מאוד כלליות, ובטיפול יש הזדמנות למצוא תשובות שמתאימות בדיוק למידתו של המטופל ולנסיבות ואורחות חייו. אבל שימי לב שהמטרה כאן היא אחת: להרגיש טוב. אנחנו רוצים שהילד ירגיש טוב יותר עם עצמו. מהתיאור שלך נשמע שמדובר בילד טוב, לא עבריין, לא תחמן, לא שובב ולא גנב. הכניסה שלו לאתרים הללו היא לא תוצאה של תכנית מכוונת ומאורגנת אלא נפילה! תקלה! ולא רק זה, אלא שהוא פונה אליכם - ההורים שלו - ומתייעץ! זה דבר מדהים, על גבול הנדיר. ולכן חשוב לא לפגוע באמון העדין הזה, אלא דווקא לחזק אותו.

אז לסיכום:

התבגרות מינית היא דבר טבעי ואף מבורך. חשוב לזכור זאת כהורים וגם להזכיר את זה לילד. גם כשיש תופעות לא רצויות או מביכות - זה חלק מהעניין הטבעי, ואנחנו יכולים להתמודד עם זה. יש התמודדות במישור הטכני (למשל לבקש מהשכנה להצפין את האינטרנט שלה), במישור הרגשי (נפילה זה לא סוף העולם, או "אובדן התמימות", וכו'), ובמישור המעשי (להיות עסוק, לעשות ספורט, לפגוש חברים, וכו'). את כל זה חשוב לעשות מתוך עמדה נפשית ואווירה של שלווה, ביטחון, אמפתיה וחיזוק, ולא חלילה מתוך עמדה חרדה, שיפוטית ולחוצה. גם אם אתם כהורים מרגישים כך - אין שום סיבה לשדר את זה לבן שלכם. זה לא יעזור לו להתמודד אלא להיפך. וגם אתם יכולים למצוא את הדרכים שמתאימות לכם כדי להתמודד עם הרגשות שלכם - כי גם הם חשובים! אבל לא להעמיס את המצוקה שלכם על החששות שהילד שלכם כבר חש ממילא.

לעיונכם תשובה לשאלה דומה שפרסמנו ממש השבוע:

https://www.makshivim.org.il/answer?id=959553

מוזמנים לעדכן ולהתייעץ איתנו גם בהמשך.

בהצלחה,

אוהד