החברות לא משתפות אותי בפעילות בחופש - ואני בודדה

שלום יקרה.

החוויות שאת מתארת בשאלתך נשמעות לא פשוטות. לפעמים אנחנו מרגישים בדידות כאשר אנו יוצאים ממסגרת שבה היינו זמן רב עם אותם אנשים, גם אם אותה יציאה היא רק לחודשיים של חופש גדול. ואנחנו יכולים להיכנס למחשבות לא נעימות על עצמנו ועל הסביבה. מה עשינו לא בסדר? ולמה לא מזמינים אותנו? אבל התחושות האלו הן טבעיות ונורמליות לגמרי. וקורות להרבה בנות בגילך. ואני יכולה לגלות לך סוד: זה קורה גם להרבה אנשים בוגרים. יכולים לקרות לנו הרבה פעמים בחיים שנרגיש מצב של ריחוק מחברים שלנו, זה יכול לקרות בגלל שלי לא היה זמן לשמור איתם על קשר או בגלל שלהם לא היה זמן לשמור על קשר איתי ולדבר איתי. וזה כמובן לא מתוך רוע וזה לא אומר שכל החברות שלנו מזויפת.

השאלה עכשיו היא איך מתמודדים עם זה? איך אנחנו יכולים לא להרגיש בודדים? וכמובן, איך את יכולה להמשיך וליהנות ממה שנשאר מהחופש הגדול? הנה כמה כיוונים ורעיונות למחשבה שאת יכולה לשקול ולבחון.

אפשר לעשות כיף גם בלי חברות, אפשר לעשות כיף גם לבד, או עם המשפחה. הזמן של החופש הגדול הוא זמן נפלא. זה זמן של פחות מסגרות, פחות מחויבות. זה זמן למצוא תחביבים ולמצוא זמן איכות עם עצמי. אני לדוגמא הרבה פעמים אוהבת לקחת את הצבעים שלי ואת הקנבס וללכת לצייר בשקט בטבע (כמובן במקום בטוח, ולא לגמרי לבד). אני מגלה שזה מאוד מרגיע ופותח את הלב.

אפשרות נוספת היא בניית מעגל חברתי מחוץ ללימודים. ברגע שתגדילי את מעגל החברות שלך מעבר לחברותייך מהלימודים, תוכלי להרגיש שיש לך עוד אופציות לצאת אליהם ותוכלי ככה להפיג את הבדידות במידה ותחושי אותה. אפשר להגדיל את מעגל החברות דרך התנדבות, שיעורי תורה במדרשה, קורסים/חוגים, פעילויות קרובות לבית. ואת תמיד כמובן יכולה לארגן משהו בעצמך בשכונה שלך.

לסיכום: חופש גדול יכול להיות זמן שלנו להרחיב את התחביבים ואת מעגל החברים שלנו. וקשר טוב עם חברים הוא תמיד כיף אבל כדאי לזכור שיש דרכים נוספות להפיג את הבדידות שלנו. ותמיד אפשר לקחת יוזמה ליצור משהו בעצמנו ולא לחכות שדברים יקרו לנו.

מוזמנת בשמחה להמשיך לשתף אותנו ולספר לנו איך את מרגישה ואיך עובר עלייך החופש. תמיד כאן בשבילך.

בהצלחה!

טל