דבקות באני האמיתי שלי - איך?

שלום בת שבע ותודה על השאלה!

דבר ראשון אני רוצה להודות לך על הפרגונים, לא מובן מאליו בכלל.

שאלת שאלה הכרחית וקריטית עבור כל יהודי בכל שלב בחיים והאמת שעשיתי חיפוש ולימוד כדי להגיע לתשובה שאני מקווה שתספק אותך. אז גם לך מגיעה תודה שעזרת לי לעסוק בנושא, ללמוד ובעז"ה גם לקיים.

השגרה שלנו מלאה בכביכול חיכוכים בין העקרונות שלנו ובין מוסכמות חברתיות. זה יכול להראות לנו כקצוות מנוגדים- מוסכמה חברתית אל מול העקרונות שלנו. אך למען האמת לדעתי מצב זה הינו "שמיא וארעא נשקי אהדדי" שמיים ואדמה נושקים זה לזה, כלומר לפעמים לדברים שלכאורה נראים לנו מנוגדים יש נקודת השקה (כמו השמיים והארץ, כביכול הפכים אך יש להם נקודת השקה שבה אנחנו נמצאים, האדמה שלנו.) במקרה שאת מציגה נקודת ההשקה שאני רואה היא קבלה עצמית בצורה הראויה שלה.

קבלה עצמית

קבלה עצמית יכולה להגיע משני כיוונים- או מאהבה עצמית ״עיוורת״ וילדותית או ממצב משוכלל ומתוקן. יתכן שאתה מקבל את עצמך למרות מי שאתה וייתכן שאתה מקבל את עצמך בגלל מי שאתה. וההבדל בין השתיים נוצר ממוכנות ורצון לעבודה ובנייה עצמית.

בכיוון הראשון האדם אומר לסביבה ולעצמו- זה מה יש, זה המצב המושלם שלי ואין לי אפשרות להבנות, הסביבה ואני פשוט צריכים לקבל את זה, במצב השני- האדם בונה את עצמו, משקיע בלימוד וחקירת האישיות שלו. אדם כזה סומך על עצמו, יש לו מוסר כליות, שיקול דעת ויכולת התנהלות עצמית וזה מה שיוצר את היכולת להשאר נאמן לעצמי ולגבולות שלי בסופו של דבר כפי שציינת בשאלתך.

הרב קוק מציין שיש אמת גדולה בקבלה העצמית. בתנאי שממשיכים "לזכך" אותה כדי שלא תשקע בשאננות מאחר וכאשר אדם מקבל את עצמו באופן רציני הוא מזמן לעצמו מלחמה מתישה מול מוסכמות חברתיות ודרכים שבלוניות.

התהליך והבניה העצמית

כאשר עולמו הרוחני של האדם נבנה אך ורק על אינפורמציה ודמויות חיצוניות, מדובר בבניין שנבנה על יסודות רעועים. ברגע של נסיון, בהתמודדות מול כוחות חזקים מתנגדים- הבניין הזה יתמוטט. עלינו לבנות את עצמנו מתוך תודעה של התבוננות עצמית, נסיון פנימי לענות על שאלות שאנו מפנים כלפי עצמינו. ולמידה שאנחנו דורשים מאיתנו. ממליצה לך לשבת מול דף ולכתוב לעצמך את העקרונות בהם את מאמינה, את הגבולות שלך ולחקור אותם, לברר וללמוד עוד בנושא.

בספר "באהבת עולם, דגן", (סיפורים והספדים על דגן ורטמן הי"ד) ישנו סיפור אחד שממש תפס אותי על כך שדגן ראה בינו לבין ה׳ מעיין חוט עדין שחייב לתחזק שלא יעלם ושמר עליו מכל משמר, זוהי בדיוק הנקודה של זיכוך אותה קבלה עצמית, להתמיד בעבודה ובחיזוק הערכים להמשיך ולחקור. דגן תואר כאדם שברח מסביבה שלילית כמו מאש ועסק בחקר עצמי ולמידה. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה- החברה.

החברה

כפי שציינתי, שאנחנו בונים את העולם הרוחני שלנו מתוך התבוננות עצמית וחקירה אנחנו מגיעים למצב של קבלה עצמית אמיתית (שעלינו לזכך) וכך יש לנו את היכולת להתמודד עם אתגרי היום יום. אבל, חשוב לתת מקום גם לחברה שמקיפה אותנו. עם כמה שאנחנו יכולים להשפיע על הסביבה, הסביבה עלולה להשפיע גם עלינו, לטוב ולרע. לכן יחד עם ההמלצה שלי שתלמדי ותחקרי כך שתבטחי בעצמך וביכולות שלך להתמודד, אמליץ לך בחום מלכתחילה להמנע מסביבה שיכולה להעמיד אותך בנסיונות האלה. "טוב שכן קרוב מאח רחוק" (משלי כ"ז י') הקיפי את עצמך באנשים טובים שמתאימים לך.

בהצלחה גדולה ומחילה על העיכוב,

תהילה