שאלה
שלום, רציתי לשאול שאלה בנוגע לקהילה הגאה.
אני מבינה שיש בזה בעיה לאהוב מישהו מהמין שלך (גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מוסרית- הרי לפני כמה עשרות שנים זה נחשב מחלת נפש) אבל אני עדיין מרגישה לא פייר לאסור על מישהו לאהוב.
אני ראיתי אנשים שהם מהקהילה ולי אישית אין בעיה איתם אבל אני לא מבינה למה אסור להם לאהוב אחד את השני. כי ברגע שאני מסתכלת עליהם ואני רואה כמה הם באמת אוהבים אחד את השני (ולא מזייפים את זה סתם כי זה נהיה מן ״טרנד״) זה קשה, כי יש הרבה אנשים ששונאים אותם ומתנהגים אליהם רע ואני אישית לא חושבת שהם עושים משהו רע.
אני מבינה שיש איסור מהתורה על יחסים מיניים בין שני גברים או לחלופין שני נשים אבל עצם זה שיש איסור כזה מראה שיש משיכה כזו לא? האם באמת אפשר להרוג ולשנוא מישהו בגלל שהוא אוהב מישהו מאותו מין? אי אפשר לשלוט ברגשות ואני לא מאמינה שבן אדם צריך לסבול כל החיים שלו בגלל שהוא לא מצליח לשלוט ברגשות שלו.
אני כמובן לא באה לומר על א-לוקים משהו או על מישהו אחר, אני רק רוצה לדעת ולהבין כי אני לא מוצאת תשובה בשום מקום שתיישב לי את הדעת.
תשובה
שלום מאי.
ראשית, אני לא רב, אבל אני לא מכיר איסור הלכתי לאהוב. או בכלל להרגיש. רגש הוא דבר טבעי ונורמלי בכל מצב. מותר וטוב להרגיש. מותר וטוב לדבר על רגשות. אפשר לחוש אהבה כלפי בנים, כלפי בנות, כלפי חתולים חמודים, כלפי עצים יפים... אהבה זה דבר טוב, ונפלא להרגיש אותו בכל מצב. וגם אם יש משיכה - זה בסדר. זה קורה. אפשר להימשך. עצם המשיכה היא לא עבירה.
הזכרת הרג. אין שום זכות להרוג מישהו בניגוד לחוק, נקודה. חוקי המדינה הם הדבר היחיד שקובע להלכה בפועל, וכך גם פוסקים הרבנים. גם ההרג על עבירות, שמוזכר בתורה, אינו מתאים לזמננו. כך למשל "עין תחת עין". מובן שמעולם לא נפסק להלכה שמי שפגע בעין של אדם, גם העין שלו תיפגע כעונש. הדברים הללו מחייבים לימוד והעמקה. בחיי היומיום פועלים על פי החוק הישראלי, ועל פי פסקי ההלכה הפשוטים שנפסקו בזמננו, ובהם כמובן אסור בשום פנים ואופן להזיק לאף אדם שאיננו אויב המדינה בשדה הקרב וכדו'. וגם שם, אגב, יש חוקים: מה לעשות בשבויים, אסור לאפשר ביזה בעת מלחמה, וכו'. מי שפוגע גופנית או נפשית באדם אחר רק בגלל דרכו או דעותיו - עושה מעשה חמור מאוד! גם מצד היהדות וגם מצד חוקי המדינה, ואפשר בהחלט להתלונן עליו במשטרה, לתבוע אותו בבית משפט, וכו'. אין שום הצדקה לפגוע באחר, לא בדיבור ולא המעשה, בגלל נטייתו המינית, נקודה (ובכלל). זה דבר פסול מהיסוד.
עכשיו בנושא המשיכה: משיכה בין בנים לבנים ובין בנות לבנות היא לא דבר חדש. היא מוכרת בהיסטוריה העתיקה. היא אנושית, וזה טבעי שהיא מופיעה ומתקיימת לעתים אצל אנשים מסוימים. יתרה מזו: מרבית האנשים אינם נמשכים באופן מוחלט רק לבני/בנות המין השני. זה לא מאה אחוז לצד אחד ואפס אחוז לצד האחר. יש איזה טווח, שכל אחד נמצא עליו במיקום משתנה. וזה מאוד נורמלי, טבעי, הגיוני. ועצם המשיכה היא בטח לא עבירה או חטא.
המיניות היא באמת חלק מאוד עמוק באישיות שלנו. חשוב מאוד שכל אחד ואחת יוכלו לבטא את המיניות שלהם בדרך שמתאימה להם, ולחוש סיפוק ואושר. יחד עם זאת, זהו תחום שיש להבין אותו כדי לקבל עצה טובה. רב או מדריך רוחני אינם יכולים לייעץ בנושאים כאלה. כדי לעשות בירור בנושאים הקשורים למיניות, חשוב להתייעץ עם מומחי בריאות הנפש: פסיכולוגים/ות, עובדים סוציאליים קליניים/עובדות סוציאליות קליניות. להם יש את היכולת והידע המקצועי לשבת איתנו, לדבר, לברר מה הרצון, ומה השאיפה, ולעזור לנו לגבש את דרכנו בעולם כדי שנחוש גם אושר וסיפוק אישי, וגם חיבור טוב לקהילה ולחברה שבה אנחנו רוצים להיות. לא חלילה בגלל שנטייה מינית היא "בעיה נפשית", אלא כיוון שכל שאלה שקשורה למיניות והבירור שלה - כדאי לברר אותה אצל המומחים לנושא, ואלה אנשי בריאות הנפש. כך גם בנושאים כמו רגשות, פחדים, לחץ, הרגשה של חוסר מימוש עצמי, ועוד. זה שירות חשוב שלכולנו מגיע ליהנות ממנו ברגעי מחשבה ובירור. לכולנו מגיע להיות מאושרים. לכולנו יש מקום חשוב כאן בעולם. לכולנו מגיע לאהוב ולהיות נאהבים. ולכן נכתב על תלמידי חכמים אמיתיים, שהם "מרבים שלום בעולם". היהדות עוסקת כל הזמן בבנייה, לא בהרס. זה היופי שבה.
מוזמנת מאוד להמשיך לשאול, לברר ולדבר איתנו על כל נושא. אנחנו כאן.
בהצלחה!
אוהד