שאלה
מעסיק אותי המון זמן המשפט הזה "אדם לעמל יולד", אני מבינה מה הוא אומר, אבל אולי לא מספיק, כי אני מרגישה שאני כבר מותשת מלרוץ במירוץ החיים, כבר אין לי את הכוחות לבוא ולהתמודד עם הנסיונות של בורא עולם.
אני יודעת שצריך לעמול בחיים, ולשם זה נולדנו, אבל מתי יהיה שקט? מתי תהיה מנוחה אמיתית? יש אומרים בקבר, ויש יותר שמאמינים ואומרים בעולם הבא, העולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא, שהוא מנוחה. אבל בכל זאת, אני חיה בחיים כמות מוגבלת שהקב"ה מחליט שאני אחיה, אבל אני רוצה לראות את החיים האלו החיוביים ולא כמסע כבד, עול, אני רוצה להנות מהשליחות שלי, ולא לסבול ממנה, לכן אני מחפשת ומחפשת, "האדם לעמל יולד", איך חיים חיים טבעיים גם בתוך כל מירוץ החיים?
ובכלל, עכשיו אני חסרת תעסוקה, עקב הקורונה, ולכן אני מתוסכלת המון לצערי, והדרך היחידה לצאת מהתיסכול היא לעמול, לעבוד, להעסיק את עצמך, לפעמים אין לי כוח, לא בגוף ולא בנפש, להעסיק את עצמי, ולצערי זה קורה לא מעט, לכן אני שואלת ומבררת, מאיפה הכוחות? אני ברוך ה' התברכתי בהמון כשרונות אשר יעזרו לי למלא את שליחותי, אבל כל הזמן אני צריכה לחפש איפה לעשות טוב למישהו אחר, וכבר אין לי כח כל הזמן לפעול, כל הזמן לעשות, אם עכשיו נחתי מבחינה פיזית אחרי כל העשייה שלי, עכשיו אני נופלת מבחינה רוחנית.
אני מרגישה שהכוחות כבר נגמרו לי, מאיפה אוגרים כוחות חדשים?
תודה רבה והמשך יום טוב בעזרת ה' :-)
תשובה
שלום מוריה.
תודה רבה שפנית אלינו ושיתפת אותנו ברגשות ובתחושות שלך ולא נתת לעצמך לשקוע עם זה לבד. אני מאמין בעזרת ה' שהשיתוף וחיפוש הדרכים לצאת מהלחץ המתיש שאת מרגישה יעזרו לך בעזרת ה' להגיע ליעד ולחיות בשמחה, נחת והרבה אמונה!
ראשית אפתח בתיאור עובדה שכדאי לדעת. הפסוק "אדם לעמל יולד" אינו מצווה לסבול. ממש לא. אין כאן קריאה לאדם לעבוד ללא ליאות, "לקרוע את עצמו" ולחיות חיי סבל של מאמץ מתמשך, אלא זהו תיאור מצב המתואר בספר איוב לכך שהאדם במהותו צריך להשיג את לחמו בעמל כפיים, שלא כמו הבהמה שאוכלת מן המוכן.
אמנם, גם ללא הפסוק הזה תחושותיך מעוררות אותנו לחשוב כיצד עלינו להגיב לשטף הניסיונות, האתגרים, המשימות והפרוייקטים ש"החיים" מביאים לנו, או שאנו לוקחים על עצמנו. כיצד עלינו להתמודד עם כל זה בלי להגיע ללחץ ומועקה רגשית?!
אכן, הרצון שלך שלא לראות את החיים שלך כמסע כבד וכעול הינם גם רצון ה', כך נאמר במפורש "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב", כלומר שגם כאשר אנחנו עובדים את ה', ולא רק בקיום המצוות, אלא בכלל חיים של עשייה ושליחות, עלינו לעשות זאת מתוך שמחה והרגשת שלווה בלב פנימה - "טוב לבב".
איך עושים את זה?!
עלינו להקשיב לעצמנו מתי אנו פועלים מתוך שמחה ומרץ ומתי מתוך אילוץ והכרח. ישנם גורמים רבים שיכולים לגרום לנו ללחץ ועצבנות פנימית ועלינו להקשיב לעצמנו פנימה ולבחון מדוע כך הם פני הדברים, ומתוך כך נוכל לתת להם מענה ולטפל בהם. לעיתים תחושה זו יכולה לנבוע מרצון לרצות את הסביבה, או מתוך תחושת אחריות גדולה מדי המונחת על כפתינו, וכן על זו הדרך. ובכל אחד מהמקרים עלינו לענות לעצמנו תשובות אמיתיות שיתנו לנו מענה אמיתי ויכניסו אותנו להילוך מחשבה משחורר ומאושר.
כמו כן, טוב לדעת, שכאשר אנו פועלים מתוך בחירה - יש לנו סיפוק ושמחה גם אם זה דורש מאיתנו להתאמץ לעבוד קשה, מפני שאנחנו בוחרים לרתום את עצמנו עבור המטרה שמפעילה אותנו.
לכן הייתי ממליץ לך לחשוב עם עצמך: מאיפה נובע הרצון לעשות הרבה כל כך?! כאשר יהיו לך תשובות ברורות לשאלה זו, תופתעי לגלות שתוכלי להמשיך לפעול בכל המרץ ולהרגיש שמחה ומשוחררת גם תוך כדי העשייה, מפני שאת עושה את הדברים מתוך חיבור ורצון ולא מתוך הרגל, אילוץ או בריחה מה"כלום" שיש בתקופת הקורונה.
כמו כן אני ממליץ לך שגם כאשר תתבונני עם עצמך על המטרה של כל העבודה והמאמץ ותרצי לפעול למענה, זכרי לשבץ לך זמן של מנוחה ומילוי במצברים בדברים שאת אוהבת, לדבר עם חברות, לקרוא ספר טוב, להכין אוכל, לטייל לנגן וכו'. לא מתוך בריחה, נפילה או התשה, אלא מתוך התמלאות ותדלוק חיוביים ומבורכים!
בהצלחה גדולה ובהערכה רבה!
ידידיה