בדיכאון, ולא רוצה לחיות כמו המבוגרים סביבי

שלום לך, ותודה שפנית אלינו עם השאלה הזו.

נשמע שנכנסת לסוג של 'לופ', את לא שמחה ביום יום ויותר גרוע, את גם לא רואה שזה עומד להשתפר בעתיד. זו נקודת מבט די מתסכלת, אני מקווה שנצליח להציע לך נקודת מבט אחרת וגם רעיונות להתמודדות, בואי נתחיל.

אמרת שאת בדיכאון, לדיכאון יש הגדרה קלינית ברורה. כדי להיות בדיכאון אדם צריך לסבול ממספר תסמינים (חוסר הנאה ומוטיבציה, איבוד תיאבון, ועוד) למשך שבועיים ברצף לפחות. גם אם את לא עונה להגדרה, זה מספיק שלא טוב לך במצב הנוכחי כדי לעשות מעשה ולשפר את חייך. כל הכבוד על הצעד!

מה המטרה שלנו בחיים? יש הרבה תשובות אפשריות לשאלה הזו, לעשות רצון ה', להיות מאושרים, לעשות טוב לאנשים אחרים. אבל יש תשובה אחת שנבדקה והיא בוודאות לא נכונה: להנות.

אי אפשר לחיות את החיים במטרה להנות כי זה פשוט-לא-עובד. נשים רגע בצד את העניין ההלכתי. בואי נחשוב על משהו שנהנים ממנו, למשל לאכול גלידה. אם המטרה היא להנות בחיים אז למה שלא פשוט נאכל גלידה כל היום? זו לא בדיחה ואני לא מדבר בציניות, ניסיתי את זה. אחרי חצי קילו בערך הגלידה כבר לא טעימה, ואחרי קילו ומעלה מתחילות תופעות לוואי לא נעימות כמו כאבי בטן ובחילה. לראות סרטים זה גם כיף נכון? אז אולי נראה סרטים כל היום? גם את זה ניסיתי וזה היה מזעזע, בסוף היום את מרגישה כאילו את קליפה של עצמך. מרוקנת מאנרגיות וממש לא שמחה. זה נכון גם לגבי בנים-בנות, אני לא מדבר על הצד העמוק של הקשר שיהיה לך בעזרת ה׳, אלא על ההנאה הפיזית והריגוש. גם הם לא מהנים אם מגזימים. (זה לא הנושא של השאלה, אבל לכן גם בחיי נישואים דווקא ההלכות שהזכרת עוזרות לשמור את הקשר הפיזי בפרופורציה נכונה).

החלק היותר גרוע הוא שגם אם נגוון וכל שעה נעשה פעילות "כיפית" אחרת, זה עדיין לא יעבוד. להנות זאת פשוט לא מטרה טובה לחיים, זה טוב לשעה שעתיים אבל לא מעבר.

אז מה כן? בגדול, כל מה שמשלב מאמץ ומשמעות.

בטח יצא לך פעם לטפס עלייה קשה באיזה טיול. את זוכרת את ההרגשה בסוף העלייה? כשאת לוקחת נשימה עמוקה ומסתכלת על הדרך שעשית? זאת תחושה מדהימה, אבל היא לא החלק החשוב. החלק החשוב הוא העלייה עצמה! הסיטואציה ההזויה הזו שחם לך ואת מזיעה והרגליים כואבות, ואת ממש לא "נהנית", ולמרות הכל יש משהו שדוחף אותך להמשיך ולטפס.

זו בעיניי המהות, והמשימה שלנו בכל שלב בחיים היא לחפש את המשמעות שאנחנו מוכנים להתאמץ בשבילה.

וכאן את צריכה לחשוב: מה משמעותי בעינייך? מה חשוב? כתבת שאת לא רוצה לחיות את החיים של המבוגרים שאת רואה סביבך, איזה חיים את כן רוצה לחיות? לא עוד עשרים שנה אלא עוד שנה שנתיים.

יש דיבור כזה שצעירים יכולים להרשות לעצמם "להנות" כי כל החיים עוד לפניהם, אני ממש לא מסכים. מרגע שעמדת על דעתך יש משמעות עצומה למעשים שלך. המעשים הטובים והפעולות החיוביות שאת עושה בגיל 15 שווים לא פחות מאלו שתעשי בגיל 35 או בגיל 80. כל יום הוא משמעותי אם את בוחרת לחיות אותו ככה. האם את יודעת מה משמעותי בעינייך? זה ממש בסדר אם לא! כי את יכולה להתנסות ולבדוק הרבה אפשרויות רבות. התנדבות? לימודים? עשייה ציבורית כלשהי? העיקר שאת תרגישי שמדובר בעניין משמעותית ששווה להילחם בשבילו.

אגב יכול להיות שתחליטי בהמשך להחליף את המטרה שלך או לדייק אותה, וזה גם בסדר, זה לא אומר שטעית או שבזבזת את הזמן, להבין מה משמעותי בשבילנו ומה המשימה שלנו בעולם הזה זו עבודת חיים יומיומית.

דיברנו גבוה, מה תכל'ס כדאי לעשות?

יש כמה רמות של פעולות שאת יכולה לעשות.

נתחיל מהבסיס, לאכול טוב, לישון כמו שצריך ולהזיז את הגוף. זה אולי נראה לא קשור לדיכאון, אבל הקפדה על תזונה, שינה והתעמלות יכולה לשפר את המצב הנפשי אפילו יותר מתרופות שזו המטרה שלהן.

השלב הבא הוא לפגוש אנשים, אנשים שנעים לך להיות בחברתם. חברות או משפחה. תשתדלי ליצור מפגשים גם מעבר למינימום של בית ספר או תנועת נוער. שהות עם אנשים אחרים גם משפרת את המצב רוח וגם עוזרת לנו להסתכל בפרספקטיבה אמיתית יותר על החיים.

עוד צעד קדימה, להשקיע במשהו שמאתגר אותך ואת נהנית ממנו. אולי תחום בלימודים שמעניין אותך? אולי חוג או תחביב חדש? אולי ספורט? מה שאת מרגישה שמושך ומאתגר אותך.

עכשיו אנחנו כבר נכנסים לתחום של האלופים: תעשי טוב למי שסביבך. הסתכלי על האנשים שקרובים אלייך, משפחה וחברות. ונסי לחשוב אם יש משהו שאת יכולה לעשות כדי לשמח אותם. אולי את יודעת שהם מוטרדים מנושא כלשהו ואת יכולה לתת אוזן קשבת? אולי אחיך צריך עזרה בלימודים? את יודעת הכי טוב.

החלק האחרון הוא למתקדמים בלבד, תרגישי חופשי לדלג.

זה נקרא "מכתב הוקרת תודה", את צריכה לחשוב על מישהו בחיים שלך שאת מרגישה אסירת תודה כלפיו. זה יכול להיות כל אחד, מישהו מהמשפחה, מורה או מדריכה, או חברה. שבי עם עצמך ותכתבי מכתב שבו את מודה לאותו אדם ומפרטת מה הוא הביא לחייך ומדוע זה היה כל כך משמעותי. השלב האחרון הוא לקבוע איתו או איתה פגישה במקום שקט ולהקריא את המכתב. אני ניסיתי את השיטה הזו פעם אחת והחוויה הייתה עוצמתית ונשארה איתי חודשים אחר כך.

רגע לפני סיום, כתבת שאת יודעת שזו התמודדות שתלווה אותך כל החיים, וחשוב לי להגיד לך שממש לא בטוח. את בשלב מאוד דינמי בחיים, בגיל 15 התפיסות שלנו על העולם מתפתחות וההבנה שלנו את המציאות מתפתחות בקצב מסחרר. החיים מלאים בהתמודדויות ונסיונות, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לסבול. ומאוד יכול להיות שכאשר תמצאי בעזרת ה' משימה שתיתן לך משמעות וסיפוק וההתמודדות הזו תפנה את מקומה לאתגרים אחרים.

לא התייחסתי לעניין התכנים הלא צנועים, אני חושב שזה רק חלק מהסיפור ולא העיקר, ושכאשר תמצאי טעם ואתגר במקומות אחרים אז באופן טבעי זה פחות יעסיק אותך. אם את מרגישה שאת צריכה מענה שמוכוון יותר לעניין הזה יש המון תשובות באתר ואת מוזמנת כמובן לשלוח עוד שאלה.

אז לסיכום, דיברנו קצת על מה זה דיכאון, ועל איזה חיים כדאי לשאוף לחיות. הבנו שהנאה וכיף הם טובים מדי פעם לזמן קצר אבל לטווח הארוך זה לא מחזיק. אמרנו שצריך לבחור את המטרה והעשייה שנותנת לך תחושת משמעות וכח ושזה בסדר לדייק את המשימה או להחליף אותה בהמשך הדרך.

אני מקווה שהדברים יעזרו לך ומזמין אותך לפנות אלינו שוב בכל שאלה. זמינים עבורך גם במוקד הטלפוני, בכוכבית 8298.

בהצלחה!

אלי