רוצה למצוא את הסגנון האישי שלי בלבוש, אך בלי שיקטלגו אותי

שלום לך הודיה יקרה!

כמה כנות יש בשאלה שלך!

היכולת להתבונן על נורמות והרגלים מתוך מחשבה ושיקול דעת, הרצון שלך לדייק את דרך החיים מתוך בחירה, שניהם מדהימים ולא מובנים מאליהם! סחטיין עליך!!

אני רוצה לחלק את השאלה שלך לכמה שאלות:

1. הלכה ורוח ההלכה, ומה שביניהם?

2. אני, ומה שחושבים שאני. לחץ חברתי ושיפוטיות של החברה, מול האני העצמי. איך מתמודדים עם זה?

3. הווה ועתיד? המחשבה על ההשלכות של המעשים שלנו על העתיד. הפחד מהכרעת הגורל של עצמי. מה לעשות עם זה?

"וביניהם וביניהם יש בי שניהם..."

ההלכה ורוח ההלכה, הם שני מושגים שכדאי להכיר כדי להצליח למצוא בעצמך תשובות לשאלות מהסוג הזה.

ההלכה זה לרוב כל מה שניתן להגדיר במותר ואסור. וכמו שאמרת, גם בגבולות הברורים יש דעות מקלות ומחמירות. רוח הלכה, הכוונה למקומות האפורים שבהם השיח הוא לא "מותר או אסור", אלא "ראוי או לא ראוי", "כדאי או לא כדאי" על פי אורח החיים היהודי. הנושאים שנמצאים בתחום הזה יש עליהן גישות רבות, ולמה? כי אלו המקומות שבהם האדם כבר מפעיל את שיקול דעתו, מתוך נאמנות לתורה יחד עם הקשבה למניעים הפנימים האישיים שלו.

למה אני מתכוונת?

אם היית שואלת אותי, תגידי, מותר לאישה ללכת במכנסיים קצרים? הייתי עונה- אסור. כי זו שאלה הלכתית שהגבולות שלה ברורים. אם היית שואלת אותי תגידי מה אורך החצאית לפי ההלכה? הייתי עונה- יש לכך כמה תשובות בהלכה יש מחמירים ויש מקלים אך לכל הדעות החצאית צריכה לכסות את הברך. אלו דוגמאות של שאלה הלכתית.

את שאלת אותי לגבי ז'קט גינס. כשאת לובשת פריט מהסוג הזה את לו חורגת מגבולות ההלכה. ובכל זאת למה יש על זה גישות שונות? כי זו שאלה שנוגעת ברוח ההלכה. שאלה שנוגעת בלבוש כתרבות. כלומר, גם כשהלבוש עונה על גבולות ההלכה, באורכים המותרים, יש מי שלא ילבש חולצה עם כיתוב באנגלית, כי לדעתו זה נוגד את התרבות היהודית. לעומת זאת יש אנשים שלא פחות נאמנים לתרבות וליהדות, אך הם לא חווים ריחוק מהיהדות בשעה שהם לובשים חולצה עם כיתוב באנגלית. השאלה שלך דומה לזו. מאחר וז'קט גינס לא הגיע מהתרבות היהודית יש אנשים שנמנעים מללבוש אותו, כי הם מרגישים באופן אישי שזה נוגד להם את הנאמנות לתרבות היהודית. אך יש רבים אחרים שלובשים כי הם לו מרגישים שיש בכך ריחוק מהתרבות, אלא הנאה ממראה שהם אוהבים שגם כמובן עונה על גבולות ההלכה. כך שזו שאלה אישית אליך. אם את מרגישה בטוב עם הז'קט והוא משמח אותך בלי שהוא מרחיק אותך מה' אין סיבה שלא תהני ממנו.

בכל זאת, אבל מה יחשבו עלי?

ועדיין, כמו שאמרת, אנשים לא תמיד מביטים פנימה וממהרים לשפוט מבחוץ. זו תופעה ידועה ורווחת וכואבת של החברה. אך התופעה הזו לא צריכה להשפיע על הבחירות שלנו. מה אנשים חושבים? מה יגידו? אלו אמירות של חוץ. ואנחנו צריכים לשאוף להיות אנשי פנים שעובדים את ה' מתוך עמידה מולו בלבד בלי צורך לקבל מאחרים אישורים. איך עושים את זה? משקיעים זמן אישי בעבודת ה'. ללמוד באופן עצמאי, להתפלל לא רק בבית הכנסת, לכתוב לעצמך. ועוד רבות האפשרויות. ככל שנבנה לעצמנו ערוץ אישי ואמיתי מול ריבונו של עולם בעבודת ה', נוכל להיות פחות מושפעים ממה שהחברה חושבת שאנחנו. ובסופו של דבר מה שאת חושבת שאת זה מה שמשנה. כי כשאת עומדת בתפילה מול ריבונו של עולם רק את מולו. לא כולם.

אבל מה יהיה בעתיד?

בני האדם נועדו לחיות את הווה. העתיד לא סתם לא ידוע. הוא לא ידוע כי לא נועדנו להתעסק בו. נועדנו לחיות את הווה. לחפש אחר האמת והטוב בהווה. להיות נאמנים לה' ולקול הפנימי שלנו בהווה. נועדנו למלא אחר תפקידנו בהווה. נעודנו להוסיף טוב בהווה. לחייך, להנות בהווה. להתקדם בהווה. מה יהיה בעתיד? ה' הטוב מכוון הכל במדויק. גם הטעויות, גם השאלות, גם התהיות כולם חלק ממה שאנחנו. וממה שעלינו לעשות, בהווה שלנו. וה' הטוב מתוך ידיעה מה האמת שבתוכנו, מכוון הכל מדויק.

מציעה לך לחיות את הכאן ועכשיו בצורה הכי אמיתית. וה' יסייע ויכוון לעתיד טוב.

לסיכום:

השאלה שלך מלאה כנות ואני רוצה לחזק את ידייך ולהציע לך להמשיך לפעול מהמקום הכנה והישר שבך. כי זה המקום הכי אמיתי. השאלה שלך נוגעת ברוח ההלכה ולכן, תקשיבי פנימה ואם זה משמח אותך ונותן לך מראה עדין שאת אוהבת. עופי על זה ותהני!

מה יגידו? אני מבינה זה מדאיג אבל זה לא באמת משנה. תמשיכי להיות נאמנה לעצמך מבפנים. זה הכי נכון. והעתיד זה לא העסק שלנו. ה' הטוב, רואה כליות ולב ולא שופט לפי חוץ כזה או אחר. אל תדאגי :)

כמובן מוזמנת להמשיך ולכתוב לנו.

כל הטוב.

שיר