שאלה
אני שומע אמירות מדי פעם על ה"מוסר הנוצרי" של להגיש את הלחי השנייה וכדו'. אני לא מבין מה כ"כ "לא יהודי" בזה? איך זה שונה מ"נעלבים ואינם עולבים וכו'", "לא תיקום ולא תיטור" וכדו'? מה אמור לעשות מי שנפגע לפי מוסר יהודי? להחזיר?
תשובה
הי ברוך.
אנחנו לא מומחים במוסר הנוצרי, אבל ננסה להתייחס קצת להבדל שאליו התייחסת.
אחד המרכיבים בנצרות הוא האתוס של ההקרבה. הסבל שמכפר על חטאים. מהבחינה הזאת ישו הנוצרי סבל עבור כלל האנושות, וחסידיו מצווים לנהוג כמותו. במובן הזה הסבל הוא כמעט "לכתחילה". כך למשל יש זרמים בנצרות שנמנעים במתכוון מהנאות מסוימות, כדי לכפר באמצעות הסבל על נפשותיהם שלהם ושל אחרים.
עפי היהדות, סבל הוא לא דבר טוב. האדם מצווה ליהנות מהעולם, ולחיות בו בשלווה ובשמחה. לכן גם ביחסים שבין האדם לחברו, יש הסדרים הוגנים כדי שלא ייגרמו עוולות. בתחום הממונות למשל. עלבונות ונקמות בד"כ לא מיישבים סכסוכים בצורה טובה, ולכן היהדות לא מעודדת אותם. היא גם לא מעודדת אותנו לוותר על הזכויות שלנו. אם חבר לקח לי משהו, אני לא מצווה לוותר לו ולסבול, אלא להשתמש בכל מיני דרכים מותרות כדי לקבל את הדבר בחזרה. למשל "דין תורה". הקהילה היהודית ממנה דיינים שעוזרים לנו להתנהל כחברה וכקהילה באופן שליו והוגן, וגם מערכת המשפט הישראלית כוללת בתוכה לא מעט מרכיבים מהמשפט העברי היהודי. בפועל, גם הנוצרים לא תמיד מפנים את הלחי השנייה, למרות שהדימוי הזה מופיע במערכת האמונות שלהם.
יחד עם זאת, היהדות לא מנסה לכפות את המוסר היהודי על מי שלא מעוניין בו. זאת בניגוד לזרמים בנצרות ובאיסלאם, שמאמינים שמלחמת קודש בכופרים כדי שימירו את דתם היא מעלה עליונה. כך אירע בתקופת מסעי הצלב, במהלכם נטבחו המון בני אדם בכל העולם, יהודים ואחרים. אנחנו היהודים תמיד שמחים לשתף ולחלוק עם העולם את דיעותינו, אבל אין לנו עניין בהמרת דת. להיפך: מי שמבקש להתגייר ולהצטרף לעם היהודי, נדרש לעמוד בלא מעט מבחנים ומשוכות.
בהצלחה!
חברים מקשיבים