שאל את הרב

הוא מוצא חן בעיני, אבל אני לא בעד חברות בגיל צעיר. לחכות או לנסות?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 28/07/19 18:39 כה בתמוז התשעט

שאלה

שלום, אשמח להישאר אנונימית.

אני דתיה בת 16 וגדלתי בבית דתי. המשפחה שלי בקשר טוב עם משפחה אחרת. אני חברה טובה של הבנות שלהם ומרגישה בנוח ונהנית בנוכחות המשפחה. הבעיה היא שיש להם בן שגדול ממני בשנה, וכבר הרבה זמן (בערך 3 שנים) שאני "שמה עליו עין". העניין הוא שזה לא קורה לי הרבה. תמיד כשיש שיח של חברות על הנושא וכל אחת עם ההוא שהיא "דלוקה" עליו הפעם, אין לי מה להוסיף, ובד"כ אני באמת לא מסתכלת על בנים. אבל איתו זה שונה, אני יכולה להגיד שזה לא משהו חיצוני או משהו שהוא בגלל החברה- אני מכירה אותו ויצא לנו כמה פעמים לדבר לעומק.

בנוסף לרגשות שלי, לפני מס' חודשים דיברתי עם כמה מבני משפחתי והגענו לנושא והם צחקו (או שלא) ואמרו שאנחנו מתאימים ובעתיד נתחתן וכו'.

עד עכשיו הכחשתי את הרגשות האלו ולא ייחסתי לזה חשיבות. אבל בזמן האחרון אני חושבת על זה הרבה ולא יודעת מה לעשות. אני לא רוצה חבר בגיל הזה ולא מחפשת קשר אבל לא יודעת מה לעשות עם הרגשות האלו. בנוסף אני פוחדת שבעתיד כאשר בעז"ה אגיע לזמן הנכון בשבילי זה ימנע ממני להתקדם ובמקום מסוים אני "אחכה" לו (אולי לשווא).

אני מעריכה אותו ויודעת שהוא בחור מוכשר, ערכי ורגיש. אבל לא יודעת מה לעשות עם הרגשות האלו והערכה שלי כלפיו. (בעיקר שאני נגד חברות כרגע.)

אשמח לעזרה! תודה רבה!

נ"ב- האתר מדהים! מקום מדהים לפרוק ולשתף. תודה רבה!!

תשובה

שלום לך.

קודם כול, כיף לקרוא את הפרגונים! תודה רבה. שמחים לעזור בכל פעם מחדש ותמיד כאן בשבילך.

בשאלה שלך יש מרכיב משמח: את גדלה ונחשפת למגוון רחב יותר של רגשות, חוויות, וגם צורך לקבל החלטות שבעבר, כפי שציינת, לא ממש נגעו לך (מי דלוקה על מי – זה לא עניין אותך). יחד עם זאת, לגדילה יש גם מחיר מסוים, כיוון שמדובר בתהליך ולא במעבר חד. הרגש קיים אבל כפי ציינת, היכולת להשלים אותו במעשה – מוגבל.

את מתחילה לפתח כלפי הבחור הזה שאת מכירה היטב רגשות חיבה ורצון לקשר "מעבר", אבל יחד עם זאת את מאמינה שחברות בגילך היא דבר פחות מומלץ ויש לה זמן ומקום מתאימים בעתיד. זה באמת מורכב ומבלבל.. אבל גם הגיוני ונורמלי. מדובר על בחור שאת פוגשת לא מעט.. ובהחלט יכול להיות שכאשר את נחשפת למידותיו הטובות זה מעורר בך רצון לקשר רציני.

קשר בגיל צעיר מול בניין אישיות

מבין השורות אני מרגישה שאת מאוד בוגרת, אחראית ורצינית שיודעת מה נכון. רוב הזמן גם הצלחת להחזיק מעמד אבל כאן יש מולך אדם שונה, שיש בו עומק, רגישות וערכים, וזה נשמע שאולי לא כדאי "לפספס" אותו. אז אני חושבת שאולי באמת נבחן רגע, כדי שתהיה לנו קרקע יציבה לעמוד עליה: מדוע קשר בגיל צעיר באמת פחות מומלץ, למה בעצם לא "ללכת על זה"? האם קשר ובניין אישיות לא ילכו יחדיו? אז זהו, שלפעמים זה קשה ומורכב ולכן כדאי לבחון את הדברים לעומק.

בגיל הנעורים האדם בשיא כוחו, מכיר את יכולותיו, חושף כישרונות, מתנדב, פועל ויוזם. זה שלב קריטי בגילוי כוחות הנפש הטמונים בך ולכן יש ערך רב לעשות אותו כאשר כול כוחותייך מופנים כלפי המשימה הזו. קשר זוגי דורש מחויבות, השקעה לטווח ארוך, מסירות ונתינה, ומתוך כך הוא גם דורש הפנייה של כוחות וזמן לשם כך. זמן שלוקחים ממקומות אחרים, וזה מעולה, השאלה מתי. במערכת זוגית בריאה יש נתינה והשקעה הדדית, וויתורים שונים מדי פעם. כאשר זה מוקדם מידי זה עלול לדרוש יותר ממה שכדאי לתת, ויכול לעקב דברים שיכולת לגלות בך.

שוב, קשר זה דבר טוב, מדהים ומבורך. העניין תלוי בבשלות ובתזמון הנכון לשני הצדדים.

לאור הדברים האלו אולי יקל עלייך לבחור באופן שלם ומלא במה שטוב ונכון לך.

בנוגע לעניין של 'הקפאת' קשר, יש לזה בהחלט יתרונות וחסרונות: יתרון שיכול להיות זה העובדה שהקשר לא יעסיק אותך לטווח ארוך, בהתחלה זה קשה ומורכב. אבל לאחר זמן ישנה 'החלמה' וממשיכים הלאה עם תקווה קטנה בלב. חסרון בולט זה ציפייה שעלולה להתפתח קשר בגיל בוגר, ורצון להילחם עליה בכול מחיר גם אם זה פחות מתאים.

טיפים קטנים

1. אפשר להתייעץ עם מישהי שחוותה דבר דומה והיא תוכל לתת לך מעט טיפים מניסיונה, איך היא חוותה את הדברים, איך התמודדה ומה הם/היא החליטו לבסוף? גם דמות שאת מעריכה כמו מחנכת למשל תוכל לחלוק איתך את ניסיונה בנושא.

2. התייעצות עם חברה טובה שאת סומכת עליה, לחשוב יחד על הדברים. על סמך ההיכרות שלה איתך היא יכולה לחזק ולייעץ. לדעתי, זה יכול לעזור ולהועיל.

3. לנסות לברר את זה עם הבחור עצמו. הרי אתם מדברים כרגע על נושאים שונים. אולי תהיה לך הזדמנות לחשוב איתו בעקיפין על הסוגיה, ולבדוק גם מה העמדה שלו בעניין. אולי גם הוא לא חושב שקשר בגיל צעיר הוא דבר מומלץ?

עוד הערה קטנה בנושא החשש "לפספס": יש קשרים בגיל צעיר – וקשרים בכלל – שמצליחים, ויש כאלה שלא. בסופו של דבר יש לנו אמונה שהקב"ה מכוון אותנו בדרך שנכונה לנו, במיוחד כשאנחנו פועלים על פי האמונות שלנו והערכים שבחרנו. ולכן כדאי לזכור שגם בנושא הזוגיות הכל לטובה, ולא תמיד כדאי לגבש החלטות או ציפיות במהירות גדולה, אלא לתת לדברים לקרות בקצב שלהם, ובקצב שבאמת מתאים לנו.

המון הצלחה יקירתי, עלי והצליחי. מוזמנת לחזור ולפנות אלינו גם בהמשך, לעדכן ולשאול ככל שתרצי.

רותם

כתבות נוספות