יחסים, צניעות ונגיעה - סביב חגיגת החתונה

שלום לך.

ראשית, יישר כח על שאלתך הטובה והחשובה. אמנם אינך עדיין בגילך השידוכין, כדברייך, אך בהחלט יש מקום לדעת ולהבין נושאים כאלו, וזה מראה דווקא על בגרות ורצינות מצידך. נשתדל להסביר את הדברים כפי מה שידינו משגת.

לפני כן, חשוב לי להסביר עניין שעלה בשאלה שלך. נכון שזוגות יראי שמיים צריכים להצניע את כל הקשור לחיי האישות שלהם, אך הטבילה בערב אינה קשורה לכך. הטבילה בערב היא בגלל ההלכה המתרת לאישה לטבול במקווה רק לאחר שבעה ימים נקיים מכל מראה מטמא (נקרא לפי ההלכה 'שבעה נקיים'). בפועל היום הזה נגמר בצאת הכוכבים, דהיינו בתחילת היום השמיני (כידוע היום מתחיל מצאת הכוכבים). אין קשר לעניין הצניעות בדווקא.

כלה למה נכנסת

הגמרא במסכת שבת, דף לג ע"א מביאה: "אמר רב חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו, אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכין עליו לרעה". גמרא זו מלמדת אותנו שלא ניתן להסתיר את מטרת נישואיהם של חתן וכלה, וממילא כולם יודעים למה כלה נאסרת לבעלה, אך הגמרא מלמדת אותנו שאלו מהדברים שלא מדברים עליהם כדי לשמור על כבודה של הכלה בפרט, ושל הזוג בכלל. עד כדי כך חכמים מקפידים על זה, שמחשיבים את מי שמדבר על זה כאחד שמנבל את פיו שעונשו חמור.

אם כן, מדוע עושים לכבודם משתה ורואים שהם שומרים נגיעה למרות שזה עתה נישאו?

מטרת הנישואין ושבע הברכות שלאחריהם היא כדי לשמח את החתן והכלה, ולעשות לכבודם משתה על שזכו להיכנס בברית הנישואין, שהיא מצווה חשובה מאוד ביהדות, וכן כדי לברך את השם יתברך על יצירת האדם ולהתפלל שבזכות מצווה זו ירושלים תשוב ותבנה מחורבותיה, וישמע בה תמיד קול ששון וקול שמחה. חלילה אין המטרה של שבע הברכות כדי להסתכל על הזוג הצעיר ולחטט במעשיהם. זה לא ענייננו. המטרה היא להדגיש את המצווה החשובה ואת הקדושה הפרטית (בין בני הזוג) והכללית (של בניין האומה) של הנישואין.

נגיעה בין בני זוג

כתבת ש'הרי כולם מבינים מה קרה ולמה פתאום הם לא נוגעים אחד בשנייה'. אינני יודע מה הייתה הנחת היסוד של המשפט הזה. האם לפני החתונה הם כן יכלו לגעת אחד בשנייה? ברור שלא. האם לאחר החתונה הם יכולים לגעת אחד בשנייה מול אנשים? רצוי שלא. הצניעות בין בני הזוג היא גם בגילויי חיבה בפרהסיא, ובכלל זה גם נגיעה אחד בשנייה או אפילו סתם נשיקה היא לא ראויה ולא מתאימה (כמובא בדעת הרמ”א בשולחן ערוך, חלק אה”ע, סימן כא, ה). וראוי שאת גילויי החיבה ישמרו בצניעות כשאף אחד לא רואה אותם. אגב, זו עצה טובה גם בפני ילדיהם או קרובי משפחתם, ולא רק בפרהסיא. עם זאת ראוי לציין שהכל תלוי במנהג המשפחה או המקום בעניין הזה (כמה הסביבה מקפידה על כך).

שתזכי להמשיך ולהתחזק במידת הצניעות, ובשאר מידות טובות, אמן.

בהצלחה,

אבי