אני בודד! מה עושים?

לשואל היקר השלום והברכה.

מחילה על העיכוב במענה לשאלתך. כולי תקווה שהזמן שעבר שיפר את המצב ולא חלילה להפך.

לפני הכל, חשוב לי לומר לך שמאוד מרשימה יכולת ההתנסחות שלך (ואגב, אתה יכול לכתוב לנו גם בשפה רגילה שאתה מדבר בה. זה סבבה). זה חד משמעית נחשב כישרון. כתיבה היא מהכשרונות המשמעותיים שידעה האנושות. היא אחד הכלים לביטוי מסודר ועמוק של הנפש. מה אם לא זה ייחשב כישרון? וכן, בפירוש כדאי לך למצוא איך להביא את הכלי הזה לידי ביטוי. לא הייתי רץ לאינטרנט בשביל זה. אולי תנסה להקים עלון לבית הספר (או להצטרף לכותבים אם יש כבר כזה). מהניסיון שלי, המורים "יעופו" על זה וישמחו לתת לך את הכלים שתצטרך ולהדריך אותך. תוכל גם לצרף אנשים נוספים שיכתבו בעוד סגנונות וזה אפילו הזדמנות מעולה להפיג את הבדידות. זה כמובן יכול להיות גם הסניף, המשפחה, או כל קבוצה אחרת שעולה בדעתך.

אתה גם נשמע בוגר ומודע מאוד לעצמך. מבין אילו דברים עושים לך רע וכדאי להתרחק מהם, ואיזה דברים אתה מחפש. יודע לפנות לבקש עזרה ולמצוא דרכים חלופיות להתמודד עם הקושי. כל הכבוד! אתה כבר במצב טוב יותר מרוב האנשים.

אתה רוצה כהגדרתך "להיפטר מהתחושה הנוראית הזו". האמת? אני הייתי חושב על זה שוב. אני באמת באמת לא חושב שאתה צריך להיפטר ממנה. בוא נחשוב שנייה - למה בעצם יש לך את התחושה הזו? יש לך אותה כי גדלת. כי התבגרת והנפש הבריאה שלך רוצה יותר. יותר עומק בקשר. יותר שיתוף. יותר הקשבה. יותר חיבור. זו אחת הדלתות הנפלאות שנפתחות לנו בנפש בגיל ההתבגרות. נכון, כשהיא נפתחת זה בהתחלה בא לידי ביטוי בצורה של בדידות. שזו בעצם תחושה שאני לא מרוצה מהכמות או מהאיכות של הקשרים שלי. כי אני רוצה יותר. אבל היא נפלאה והיא זו שתיקח אותך אל המרחבים החדשים של קשרים עמוקים יותר.

אז לפני שאתה יוצא למלחמת חורמה ברגש הנפלא הזה, קודם כל פשוט תרגיש אותו. ממש ככה. את הרגש הכואב הזה. ותשמח בו. ותבכה אותו. ותזדהה אותו. אין צורך לרוץ בבהלה כמו כל עולם המערב ולשטוף מעצמנו כל רגש שלילי שאנחנו מרגישים. אם זוכרים שריבונו של עולם ברא אותנו ככה, עם הרגשות שלנו, אז זוכרים שרגש הוא כמו ילד קטן. לא תמיד אפשר לתת לו מייד בדיוק את מה שהוא רוצה. אבל הכי נכון זה לרגע לעצור ולהקשיב לו. לשמוע אותו. להבין שהוא מספר לנו משהו מאוד עמוק ואמיתי על החיים שלנו ועל השלב שבו אנחנו נמצאים.

אז עכשיו, אחרי שנשמנו רגע את הרגש הזה עמוק אל תוך הריאות ולא נבהלנו מזה שהרגש לא נעים... מה עושים איתו?

כמה פתרונות מעולים כבר ניסית. פנית למחנך שלך. שעזר לך קצת. זה מעולה ומבורך. כל הכבוד על היוזמה. אמרת שגם שיתפת עוד אנשים בקושי. נהדר. זו גם גישה בריאה מאוד. תמשיך איתה.

נשמע שניסית עוד פיתרון אחד שקצת פחות יעיל – חיפשת קשרים ברשת. כמו שכתבת, קשרים ברשת זה לא דבר אסור מבחינה הלכתית. הבעיה בו היא שזה לא בדיוק מה שהנפש שלך מחפשת. הקריאה החדשה שלה לקשר עמוק יכולה לקבל מענה רק בתקשורת אישית, פנים אל פנים. לב אל לב. תקשורת דרך המסך בדרך כלל נותנת הקלה רגעית ומייד הבדידות חוזרת. הנפש צריכה קשר עין. היא צריכה את החיוך בתגובה לדברים שלך. היא צריכה את תחושת הנוכחות המשותפת. היא צריכה מפגש. אמיתי. רבים וטובים ניסו ליצור מפגש אמיתי דרך המסך והתאכזבו לגלות שזה לא אותו דבר.

אין ברירה. צריך לשפר את איכות הקשר ואת עומק הקשר עם האנשים הקרובים בחייך. אמרת שחברים שלך הם לא כאלה שאתה יכול לשתף אותם בתחושות שלך. למה? הם עדיין בשלב הקודם, ועוד לא מרגישים את הצורך להעמיק את הקשרים שלהם? אולי הם כן מרגישים, והם פשוט לא מדברים על זה, כמוך?

נראה כמה דברים שאפשר לעשות כדי להעמיק קשרים:

o למצוא דמות ספיציפית שאיתה יש לך הקשבה טובה והכלה טובה – אפילו מישהו שבוגר ממך בכמה שנים. אולי חבר, אח גדול, מדריך, הורה, או כל אחד אחר. מישהו שנוח לו ושמתאים לו, ושכיף לכם ביחד – ולדבר איתו סביב אירוע קבוע, למשל, חברותא שבועית, או כל רעיון אחר שמוצא חן בעיניכם.

o להקשיב בעצמך לאנשים באופן איכותי. אנשים מחפשים את זה. בדיוק כמוך. ורוצים את זה. וכשהקשר ביניכם יעמיק אתה גם תרגיש בנוח לשתף בעצמך. (איך? למשל, כמה טיפים: להסתכל בעיניים של מי שמדבר כשאתה מקשיב, להנהן בסוף משפטים, לחזור על דברי השני כדי להראות שהבנת, להימנע מלחשוב על המשפט הבא שלך במשך הזמן שבו השני מדבר ובמקום זה להקשיב באמת ולהיות עם מה שהוא אומר, להימנע מלבדוק כל הזמן בשיחה "איפה אני עם מה שהוא אומר?", להחליט עם עצמך שעכשיו מה שהוא אומר זה הדבר החשוב ביותר בעולם והמעניין ביותר בעולם. לשאול שאלות סקרניות (בלי להתפרץ) על מה שהוא אמר. לרצות באמת להבין מה היה ומה הוא מרגיש.

o לוותר מראש על הניסיון שכולם יהיו חברי נפש עמוקים שלך. בכל תקופה בחיים, לרובנו יש 2-3 חברים באמת קרובים, וכל השאר חברים קצת פחות קרובים. תמצא את אלה שאיתם אתה באמת נפתח ושלהם אתה רוצה באמת להקשיב. (וזה לא חייב להיות החברים שיש לך היום. אין בעיה להיפתח לקשרים חדשים).

o לא לדבר רק על מה שמטריד אותך. אפשר לשתף בעוד נושאים עמוקים מהעולם שלך. מה שנעים לצד השני לשמוע.

o בלי מסכים. כל מחקר שנעשה אי פעם על מסכים הראה שהם מקשים מאוד על העמקה של הקשר, כי העמקה דורשת הקשבה, והקשבה דורשת שלא יהיו לנו דברים שיסיחו את דעתנו. אפילו אם לא פתחנו את הפלאפון, רק הידיעה שעלול להיות לנו רטט גונבת לנו חלק מההקשבה. כשברגע מסוים אתה רוצה להקשיב באמת – תכבה.

o לפעמים גם קשרים רדודים וכייפים זה טוב. אין בזה איסור וזה גם משהו שהנפש צריכה. תרשה לעצמך (בלי לוותר על החיפוש של קשרים עמוקים) גם להיות ילד וסתם להנות עם חברים.

אגב, יכול להיות שהרגש הזה מספר לך עוד משהו. בגיל שלך הרבה פעמים הנפש גם מתחילה לחפש קשר עם בת. יכול להיות (רק יכול להיות) שזה עוד משהו חדש שהיא מחפשת. ואל תתבלבל – זה דבר נפלא. שיחה עם בת היא לא אוטומטית אסורה ולא תמיד עלולה להידרדר לנושאים בעייתיים. (אלא אם אתה כבר מכיר את עצמך ויודע שלשם הולכות השיחות שלך). הסיבה לחכות עם קשר עמוק ומשמעותי עם בת היא אחרת, וקשורה ברצון שלנו להתפתח באופן עצמאי לפני שאנחנו נפתחים לצמיחה משותפת עם בת זוג. אם אתה רוצה הרחבה בנושא אתה יכול לכתוב לנו בשמחה ונפרט.

לסיכום, תיקח רגע ולהרגע ולהוקיר את הרגש הנפלא הזה, שמחפש להעמיק את הקשרים שיש לך בחיים. תרגיש אותו בלי להילחם בו. הוא לא האויב. אחר כך, תחפש איך להכניס מימד של עומק לקשרים הקיימים בחיים שלך – גם על ידי העמקה של השיח ושל ההקשבה מצידך, גם על ידי חיפוש החברים הנכונים ועל ידי יצירת הסביבה הנכונה.

הבדידות היא שער לעולם נפלא. אל תפספס אותה.

נתנאל

(6)