מה עושים עם הבדידות הזו?

שלום לך יקרה.

ראשית תודה על שפנית אלינו, מקווה שהדברים יתיישבו לך על הלב ויתנו קצת מענה, בע"ה.

נשמע שאת מתמודדת עם קושי מאד לא פשוט, ושהוא מלווה אותך תקופה רבה בחיים, הכאב שבבדידות. באמת זה אחד הקשיים המורכבים ביותר שחווים בני אדם - התחושה הזו שאתה לבד, שאין לך אוזן להשמיע אליה, ושאתה מרגיש שאין לך על מי להישען, היא תחושה לא פשוטה כלל. אז קודם כל חשוב לי לומר שאני מבינה ממש את הכאב שלך, ואת החור שנפער בלב.

הצורך הזה בשיתוף, הוא אכן צורך מאד מאד בסיסי שלנו בתור בני אדם. היכולת שלי לדבר את הפנים שלי החוצה, את המחשבות שלי, הרצונות, השאיפות, את מה שמתחולל בי פנימה - נותן לי תחושה שאני שייך, שמישהו רואה אותי, שאני רלוונטי ומשמעותי בעולם, שיש לי מקום. בשלב של גיל הנעורים הקושי הזה צף ועולה בצורה משמעותית מאד כי באופן טבעי כשהאדם בתהליך הבירור, ממילא הוא מרגיש צורך גדול יותר ביציבה, במקום, בלהרגיש שייך. אבל התחושה הזו עולה גם אצל אנשים בוגרים יותר.. מטבעו של הצורך הבסיסי הזה בהבנה, הזדהות והקשבה.

אז מה עושים עם הבדידות הזו?

קודם כל, חשוב לי שתדעי שהצורך הזה שלך נובע ממקום בריא כ"כ! כאב על משהו מלמד שכנראה הדבר הזה שייך לך, מתאים לך – ולכן מפריע לך החוסר שלו. אז ב"ה את בריאה, את רוצה ליצור קשרים, את רוצה להרגיש שיש לך מקום! אני מרגישה שיש בהבנה הזו משהו שנותן כוח, את צריכה לגלות איך את מגיעה למה שנועד עבורך, וברור שיש עוד דרך ובניה, אך יש משהו מרגיע בלזכור שזה מעיד על בריאות ורצונות טובים.

כמו שאמרנו בדר"כ הכאב שלנו על בדידות נובע מצורך במקום בעולם, בתחושה שרואים אותי. ואני מאמינה – שאם אני רוצה ומבקשת כ"כ שיראו אותי, מבקשת להפיג את הבדידות – חשוב שאני אראה את עצמי. ואת זה לא תמיד אנחנו יודעים לעשות.. הרבה פעמים אני דורשת מהסביבה ומכל המסביב שיהיו לי לעוגן, למשענת, שיתנו לי מקום ויציבות – אך אני לעצמי לא נותנת את מה שאני מבקשת.

1) את נשמעת נערה בעלת עולם פנימי. אני מציעה שתקבעי פרק זמן מסוים בו את עסוקה בהתבוננות בך. זה יכול להיות משך יום, יומיים, או אפילו שבוע, בו תסתובבי עם פנקס קטן ועט. כל פעם שאת רואה בך נקודה של אור, מעשה טוב, חסד, מחשבה טובה על מישהו, יופי חיצוני ויופי פנימי שאת רואה בך, תכתבי. בסוף הזמן שהגדרת, שבי עם עצמך, תעברי על הפנקס, אני בטוחה שתגלי בך דברים חדשים שאולי לא שמת אליהם לב עדיין. תבחרי לראות את האור שבך, את הטוב שבך. אני יכולה לשתף אותך מהחיים שלי שיש משהו בתרגיל הזה שיכול לאט לאט להעלות את הבטחון העצמי שלנו, לתת לנו כוח ועוצמה פנימית, ולבנות, אט אט – מקום לעצמי בתוכי.

תוספת קטנה להצעה הקודמת – מעבר לבחינה פנימית של נקודות האור שבך, המידות והתכונות. חשוב שתשימי לב גם לכישרונות בהם ה' חנן אותך. תנסי לבחון מהם התחביבים שלך? מה את נהנית לעשות? מאמינה שזה יפתח לך צוהר לגלות בך עוד נקודות אור שיכולות לתת לך כוח פנימי. את החולשות שלנו רובנו יודעים ומתעסקים בהם הרבה, אולי הגיע הזמן לעבוד דווקא דרך החוזקות, לקדם אותך דרכם, לגדול בכישרונות, בתחביבים ודווקא מתוכם לקבל כוח.

2) לאנשים שמקיפים אותנו יש הרבה השפעה לצורה בה אנו רואים את עצמנו. אולי שווה לבחון את הנקודה הזו. מי הם האנשים שמקיפים אותך? האם את מוקפת באנשים בעליי חיוניות, אכפתיות ורוחב לב? שווה לעשות איזו שהיא בדיקה פנימית לעניין, ואולי אפילו להתרחק מאנשים שמחלישים ולבחור להתקרב לאנשים שמחזקים, נותנים כוח – ושיש סיכוי בעיניך שייווצר לך מולם קשר נעים שיהיה לך טוב בו.

3) לפעמים, ההגדרות הפנימיות שלי על עצמי יש בהן משהו מחליש שגורם לי להישאר במקום. אמירות כמו: 'אף אחד לעולם לא הקשיב לך' או 'את לא מעניינת אף אחד' הן אמירות שיכולות להתקבע לנו בנפש ולכן גם כשכבר נרצה לבקש עזרה, להתייעץ, לשתף – הן יחסמו אותנו. קודם כל העובדה שבחרת לכתוב לנו כאן את השאלה הזו מעידה בעיני על הרבה אומץ, ובעיני הצעד הבא הוא - נסי לחשוב על דמות שיש בעיניך איזה שהוא סיכוי לייצר איתה קשר. ממליצה שבתור התחלה זוהי תהיה דמות גדולה, שאת סומכת עליה. בבית, בבה"ס, אם את בסניף אז אולי דווקא שם תמצאי – נסי לשתף אותה, לשמוע את עצתה מתוך ההיכרות שלה איתך. בנוסף, יש היום אנשי מקצוע רבים שעוסקים בשיטות שונות לחיזוק פנימי, למציאת הטוב שבי, ולהתמודדות עם הבדידות. יתכן שדווקא איש מקצוע הוא שיעזור לך ויעניק כלים שיהיו לך פרקטיים לחיים.

מקווה שהדברים יתיישבו על הלב, ועזרו.

מוזמנת להמשיך ולפנות אלינו.

הרבה ברכה ואור!

טליה