א"י השלמה

שלום וברכה

המציאות שאותה אתה מתאר הייתה פחות או יותר כמעט לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל. די לנו אם נקרא את התנ"ך, ונראה כי לאורך כמעט כולו – ארץ ישראל במלואה לא הייתה תחת ידי עם ישראל. המציאות לעולם אינו מלאה.

כאשר אנו עוסקים בסיבות לכך – השאלה היא באיזו שפת שיח של סיבות אנו עוסקים. במישור הריאלי – בד בבד עם שייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל, יש עוד עמים בעולם, ויש עוד שנאבקים עליה, ויש עוד שזקוקים למנוח מתחת כף רגלם. לא זו בלבד, אלא שהתורה עצמה אמרה כי יש ירושה בארץ הזו בעבר הירדן המזרחי גם לאדום, עמון ומואב (שהם קרובי משפחה שלנו), לאמור – התמונה מורכבת יותר. .הקב"ה הוא לא רק אלוהי ישראל. הוא מלך מלכי המלכים, והוא ברא גם עמים אחרים, הנמצאים במרחב הקיום שלנו. אנחנו לא לבד בעולם, ויש עוד אחרים – "ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר".לפיכך אנו מוצאים את עצמנו באופן מתמיד נאבקים על הארץ הזו בעמים אחרים, הרוצים אף הם את הארץ הזו. זו דרכו של עולם שאין המציאות מלאה, אלא נמצאת בהתנגשויות מתמידות.

במישור הפנימי והרוחני – כדי לזכות בארץ הזו יש צורך להיות ראויים לה. כשאנו לא ראויים לה מבחינה רוחנית – מה לנו כי נלין כי אין אנו זוכים במלואה. אני כותב את הדברים גם בהשפעה גדולה ממה שאירע אתמול בארץ הקודש – רצח של איש משפחה על רקע מקום חניה ! איזו פגיעה אנושית איומה, ואיזו פגיעה בקדושת הארץ, כפי שכתוב בפרשת השבוע שלנו: "ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ", ואם כן מדוע שנתפלא על כך שאין אנו זוכים לחיות בה בקדושתה המלאה ?

כל טוב ובכאב. וביחד עם זאת – שמחה על מה שכן אנו זוכים בו.