שאלה
שלום.
יש לי בעיה. אני לא מצליח להתחבר לאנשים.
בבית הספר הכרתי חברים אבל אני לא מדבר הרבה תמיד אני מנסה להסתכל מה לא בסדר איתי ואני באמת לא מבין אני תמיד הבן אדם הזה שבצד זה שמתי שכולם מדברים אני שותק זה שמתי שהוא מדבר בקול רק מסתכלים ומסתובבים.. במשך 4 שנים ניסיתי להבין למה אני ככה וזה לא שאני ילד מוזנח, בלי להשוויץ אני נראה טוב מתלבש טוב והכל.. אני פשוט לא יודע למה אני ככה.
נרשמתי לתנועת כושר קרבי שאחותי נמצאת שם והיא אמרה לי לדבר יותר עם אנשים.
וזה פשוט הורג אותי למה אני לא מצליח יש את הזמנים האלה בתחילה בסיום ואפילו באמצע האימון שכולם ביחד מסביבי צוחקים ומדברים ואני זה שפשוט עומד ליד כולם בלי לעשות כלום(והקטע הזה פשוט הורג אותי אני לא מפסיק לחשוב על זה)
גם שאני נמצא עם אנשים סוף סוף ואפילו מדבר אני זה שבצד ואני זה שהכי קצת מדבר כי אין לי על מה המוח שלי פשוט לא עובד אני פשוט הולך איתם ומקשיב אני אף פעם לא זה שבמרכז העניינים, זה שכולם הולכים אחריו ומקשיבים לו.
בבקשה תעזרו לי זה ההרגשה הכי רעה שיש.
תנו לי בבקשה עצה מה לעשות במצב שכולם מדברים וצוחקים ואני עומד לבד ופשוט מסתכל וחושב אולי אני אלך אליהם.. לא לשם.. איזה פאדיחה מה הקשר שאני אדבר איתם... נמאס לי להיות זה שבצד ולא באמצע
תודה
תשובה
שלום לך יאיר.
תראה, אני ממש מבין את מה שאתה מתאר. זה יכול להיות נורא מתסכל, אם זה הרגשה של שונות או הרגשה של חוסר יכולת ביטוי או כל הרגשה אחרת שאתה מרגיש.
מותר להרגיש ככה וזה בסדר.
עצם זה שאתה ער למציאות הזו ואתה רוצה לשנות אותה אומרת שאתה כבר בכיוון, אבל לפני שניתן עצה (ואולי יותר מזה) צריך לזכור ש"הקול בראש".
לא, זו לא טעות כתיב.
אני מקבל את הדברים שאתה כותב כאמת כי אתה נאמן עלי וגם כי אני לא באמת שם כדי לדעת מה באמת קורה. לפעמים, אנחנו מרגישים שכולם מסתכלים עלינו כשאנחנו מדברים בקול, אבל זה הקול בראש. קול שאומר לנו את זה בגלל שאנחנו לא תמיד בטוחים בעצמנו.
זה לא משהו רע, פשוט יש פעמים שיש לנו ביטחון עצמי ופעמים שאין, וכשאין אז אנחנו מרגישים שכולם מסתכלים עלינו. מרגישים עינים בוחנות.
מפה בעצם העצה הראשונה:
1. לבחון האם אנחנו שופטים את עצמנו בצורה שאינה מחויבת במציאות.
לפני שאמשיך לעוד עצה, אני רוצה להתגלגל צעד אחד אחורה, וזה אולי הדבר היותר גדול.
לכל אחד יש את סט הכלים והכישורים שהקב"ה תן לו ובמהלך השנים היו אנשי מקצוע שנתנו להם הגדרות. אחד מהם הוא גארדנר שדיבר על האינטלגנציות של האדם - החוכמות של האדם. זה יכול להיות מוזיקלי, חברתי, רגשי ועוד.
אתה צריך למצוא את הצדדים החזקים שלך, עוד לפני שאר העצות, ולתת להם להתבטא ולהוביל אותך. סוג של גורם מקשר ואולי אף מאזן בין החוזקות שלך לבין המקומות שבהם אתה רוצה להתחזק.
לאט לאט אני מאמין שזה גם יוביל אותך למימוש העצות הבאות:
2. תהליכיות - אל תצפה שבין רגע תגיע אל המטרה שאתה מציב לעצמך. קח את הצעדים לאט לאט כדי שתוכל להתקדם בצורה נכונה. נכון, לא אמרתי פה מה לעשות אבל זו עצה חשובה כשלעצמה לגבי כל שינוי שרוצים ליצור ובעצם מוביל לעצה הבאה.
3. תחלק את המצבים בהם אתה נמצא לשלוש קטגוריות. הראשון - מצבים בהם אתה מרגיש בנח. פה לא צריך לעשות משהו חוץ מלהכיר בכך ולמשוך מזה כח. השני - מצבים בהם אין סיכוי שתרגיש בנח - נשים את זה בצד לעת עתה ונקווה שלאט לאט מצבים מהקטגוריה הזו יעברו לקטגוריה הבאה. השלישי - מצבים בהם אתה מרגיש לא בנח אבל מרגיש שאתה יכול לדחוף את עצמך בהם לקחת את הצעד קדימה. עצם הקיטלוג הזה יכול לעזור לך להרחיב את המעגל הראשון ולהעביר מצבים מהמעגל השני למעגל השלישי ומשם לראשון.
יש כמובן עוד עצות, ואם תרצה אתה מוזמן לכתוב לנו ונוסיף בשמחה.
הרבה הצלחה,
נתנאל