אני מקנאה בחברה הקודמת שלי

שלום טליה.

את מתארת התמודדות חברתית מוכרת. אנחנו אוהבים להיקשר לאחרים, הקשרים האלה מיטיבים איתנו ומרוממים אותנו. אבל אנחנו גם אנשים דינמיים ואנחנו משתנים כל הזמן וכך גם הקשרים שלנו. לעיתים רבות גם הקשרים בתוך הסביבה המוכרת משתנים והחברויות עולות ויורדות. במקרים כאלה עלולים לצוץ רגשות מעורבים כלפי החברויות הקודמות. עצם הזיהוי של הרגשות האלה מסייע להתמודדות נכונה ובריאה עם המצב הקיים.

אחלק את התשובה לשני הנושאים שהעלית בשאלה, קנאה וחברויות ואחבר ביניהם.

אתחיל בקנאה. הקנאה הוא רגש שעולה כאשר אני רואה שלאחר יש משהו שאין לי. אך כמו שכתבת אנחנו לא מקנאים באדם שנמצא במעמד שונה מאיתנו, אלא באדם שכביכול "שווה" לנו. את לא מקנאה באימא שלך אלא בחברה שלך. אנחנו משווים את עצמנו לאחרים מתוך מחשבה שכולם אמורים להיות שווים זה לזה. אבל המציאות אינה כך. כל אדם הוא אחר. אפשר להמשיל זאת לסולמות. כל אדם הוא סולם אחר, שיש לו צבע, מספר שלבים, מרחק בין השלבים וגובה אחרים מאלה של אחרים, ולכן לא נכון להשוות בין הסולמות ובנמשל בין האנשים סביבנו אלינו. לכל אחד יש תכונות שקיבל ופיתח, נתונים, תפקיד – אישיות שהיא אחרת מכל אישיות אחרת בעולם ולכן לא שייך להשוות אותה לאישיות אחרת. עלינו להסתכל על הטוב שיש בנו, להכיר ולשמוח בו ומתוך כך להפיצו לאחרים. אפשר לומר שהקנאה מגיעה מתוך חוסר היכרות עם הטוב שיש בנו כי אם היינו מכירים בערך עצמנו לא היינו פוזלים לאחרים וחושבים כמה טוב להם. אולי כדאי שתחשבי ותראי כמה טוב יש בך וכך תשמחי בעצמך, לא תימשכי להסתכל על אחרים, וגם תדעי שיש לך הרבה מה לתת לסובבים אותך.

חברויות. כאמור אנחנו יצורים חברתיים, אוהבים חברה וזקוקים לחברה. יש כל מיני סוגים של חברויות וקשרים, חלקם חזקים, חלקם עמוקים, חלקם מצחיקים וחלקם נחמדים. אנחנו אוספים במהלך החיים אנשים, שחלקם נשארים איתנו לאורך שנים אבל לא ביום יום. חברה טובה היא לא מישהי אחת שאת דבוקה אליה כל הזמן, אלא זו מישהי שנעים לך איתה, שאת יכולה להיות לידה מי שאת והיא תכיר אותך ובזכות החוויות המשותפות הקשר מתחזק ומתעצם. אפשר שיהיו כמה חברות טובות וקרובות שמספקות לנו צרכים שונים. מה גם שבמשך השנים משימות החיים מתרבות והזמן שאפשר להקדיש לחברות מצטמצם, ובכל זאת הקשר לא מתרופף. לרוב אם הקשר נעים לשני הצדדים, גם אם לא נפגשים המון זמן, הקשר נשאר וכשנפגשים מרגישים כאילו נפגשנו אתמול.

מעבר לכך, אנחנו יצורים משתנים וכך החברויות הן גם משתנות כל הזמן, למשל, חברות שהתאימה בגיל 18 לא בהכרח מתאימה בגיל 40. לכן חשוב לזרום עם החיים ואם יש קשר שפחות זורם בתקופה מסוימת, אז לעזוב אותו ולהמשיך הלאה. לא טוב "להינעל" על כמה חברות בודדות ולמנוע את הרחבת המעגל החברתי. ככל שמרחיבים את המעגל החברתי, המקום בלב מתרחב וכך גם אישיותנו. מובן שאי אפשר כל היום להשקיע בחברויות ובקשרים אלא צריך לחיות את החיים כפי שהם.

אני חושבת שאם תשקיעי בעצמך, תלמדי לאהוב את עצמך וכך גם תיפתחי לסובבים אותך. מזמינה אותך לחשוב כל יום, ואפילו אולי לכתוב, על דברים טובים שעשית, על תכונות שגילית בעצמך במשך היום, ועל כל הטוב שיש בך וסביבך. החשיבה הזו יכולה לסייע לך למקד את המבט על הטוב ועל עצמך.

מאחלת לך שתגדלי ותשמחי במי שאת ובחברותייך.

כל טוב,

רינת