אני בת ולא זכיתי להתפלל כבר המון זמן..

שלום הודיה יקרה.

קוראת את השאלה שלך, ומתפעלת. יש בך רצון אמיתי לעשות מה שנכון. יש לך תביעה עצמית חזקה שמובילה אותך, והובילה אותך גם לפנות בשאלה כשחשת מעט מבולבלת, אני מעריכה את זה בכנות.

את מספרת בשאלתך על קושי שלך עם תפילה, אפילו כותבת שלא זכית להתפלל הרבה זמן. אבל – את גם כותבת שעל קריאת שמע וברכות השחר את לא מוותרת! האם אנחנו יכולים לערער על כך שלא זכית להתפלל...? הרי שמע ישראל וברכות השחר – זאת תפילה!

אני מרגישה צורך לחזור קצת ליסודות של המושג "תפילה", שהתקבע להרבה מאיתנו כנוסח שלוש התפילות שאנחנו מכירים. ואולי קצת מרגישים שזה עוד משימה יומית שצריך לסמן שנעשתה, ושוכחים את המהות העיקרית שלה. אולי אם נחזור לבסיס המצווה גם נבין מהי הדרך שאנחנו יכולים לקיים אותה.

אדגיש מראש, שאיני רב ולא באה לפסוק. אני רק מנסה לפתוח קצת את הנושא, לרדת לשורשו, מזה תבחרי להגיע למסקנות שמתאימות לך.

מהי תפילה?

לפעמים שוכחים שמהות התפילה בבסיס היא הקשר שלנו להקב"ה. התפילה היא הדרך שלנו להתחבר לאלוקים. איך מתחברים למישהו? איך עובד קשר? ישנם הרבה סוגי קשרים. בואי נביט אפילו על כזה בסיסי, למשל קשר בין הורים לילדים. דמייני ילד קטן רעב, צמא, משועמם, מבקש מאמא במבה, מים, גינה. זהו קשר שמבוסס על הצרכים שמסופקים לו על ידי הבקשה שלו מההורה, אבל זהו קשר בכל דרך בה נסתכל על זה.

מצוות תפילה לפי הרמב"ם היא דאוריתא, אבל מה היא כוללת? "שיהיה מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקב"ה, ואחר כך שואל צרכיו... אחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו..." התפילה צריכה לכלול שבח, להגיד שבחו. בקשה, שואל צרכיו. והודיה. על כל הטובה שמשפיע עלינו.

לפי זה אם אדם קם בבוקר פותח את החלון ואומר "איזה יום יפה, תודה לך ה'!", מבקש אולי שלא ירד גשם כי יש לו טיול... ומודה לו על עוד יום של חיים או על זה שאמא הכינה בדיוק את האוכל שהוא אוהב – הוא קיים מצווה דאוריתא! הוא מכיר ומאמין בבורא עולם, בהמצאותו. וגם מרויח את הקשר עם אלוקים, את התחושה שהוא נמצא איתו בכל צעד מחייו. שזאת תחושה משכרת ומפנקת בעולם שמרגיש לפעמים מנוכר כל כך.

אז אמנם כפי שאת ודאי יודעת, אנשי כנסת הגדולה חיברו את הנוסח המוכר לנו כיום על מנת שגם המוני העם, עם הטרדות שלהם, לא יתנתקו מעבודת התפילה ומהקשר עם הקב"ה. ונחה עליהם רוח הקודש והמילים אינם סתם מילים, אבל המטרה היא כמו זו שכתבנו בתחילה, החיבור לה'

את שואלת איך לעלות מכאן. להתפלל מכורח החובה כמי שכפאו שד איננה בהכרח עליה, עליה תהיה העבודה האישית שלך בקשר עם הקב"ה ואני יכולה להיות בטוחה שמוערכת בעיניו עד מאוד ההקפדה שלך על שמע וברכות, והרצון להתקרב עוד ועוד.

אז למעשה?

מכיוון שדיברנו על מהות התפילה שהיא חיבור, והחיבור שלך ניכר אפילו בצורה שבה את משתמשת ב"זכות" כהגדרה לתפילה. הייתי רוצה להציע לך להתחבר קודם כל לבייסיק של התפילה, לדיבור הישיר עם אלוקים. כשמשהו טוב קורה – לזכור למי התודה, בטבעיות – זאת מצווה! כשיש פגישה מלחיצה, לבקש - זאת מצווה! יתכן שזה קורה לך אוטומטית ביומיום, רק להקדיש עוד שניה מחשבה לזה, את מקיימת מצווה!

יש כאלה שמתאים להם לקבוע זמן, לדוגמא כמה דקות לפני השינה, של שיחה ממש פתוחה עם ה', שבה מספרים, מדברים, מתחברים. פשוט להגיד: הרבה זמן לא דיברנו, אני רוצה שתדע שזה אכפת לי, זאת עוד דרך לפיתוח הקשר ממקום אישי ולא של מחויבות כבדה ומלחיצה.

הרחבתי ספציפית בנושא תפילה אבל זה מתקשר גם לשאלה הכללית שלך מה לעשות במצבים שלא עמדת בגדר ההלכתי. הרבה פעמים כדאי קודם כל לבדוק מהו אותו הגדר, אפשר לפנות כשאלה לרב שאת סומכת עליו, אפשר לשאול את אבא אם זה מתאים לך. אך באופן כללי חשוב לזכור שהקב"ה לא ברא אותנו בשביל שנהיה פרפקט, הוא ברא אותנו בני אדם, אנושיים, עם קשיים, עם חולשות. הוא רוצה אותנו ככה, עובדים אותו מהמקום האנושי שלנו. הוא לא עומד עם רובה על הרקה ורק מחפש את החולשות שלך. הוא רוצה אותך דווקא מתמודדת, כזו שלפעמים לא עומדת בגדר ששמה לעצמה.

ואם נפלנו באיזה תחום? פשוט מאוד, יש לנו את הדרך הברורה לחזרה. לקום, להתנער, להגיד סליחה, ולהשתדל לפעם הבאה. כל כך פשוט. כל כך לא מפחיד ולא מעורר אימה.

דמייני ילד עושה מעשה שטות כל שהוא, ממש מכעיס את אמא שלו. האם היא היתה רוצה שיתכנס לתוך עצמו ליום שלם וילקה את עצמו על כך, לא יצא לבי"ס או לחברים בגין זה? אני בטוחה שלא. היא היתה מצפה שיסדר אולי את הבלגן אם נוצר, יבקש סליחה יפה, יוכיח את רצינות כוונותיו, ו... אפילו יתכן שהוא יעשה מעשה קונדס נוסף עוד שבוע! אבל זאת אהבת הורים, ואהבת ה' ורצונו שיהיה לנו טוב - עוד גדולים אפילו מזה.

אני רוצה גם להתייחס לעומס הנפשי שציינת שמקשה עליך. בחיינו העמוסים והמלחיצים זה טבעי שאנחנו מגיעים לרמה שהיא מעבר למה שקל לנו לשאת, טכנית או רגשית. אך ישנן דרכים טובות שיכולות לעזור להפחית קצת מהלחץ, מהעומס.

"דאגה בלב איש ישחנה" אמר החכם באדם. תנסי לחשוב על דמות שיש לך קשר טוב איתה, שנח לך איתה, נעימה ולא ביקורתית שאת יכולה לשוחח איתה על דברים שמקשים עליך. זאת יכולה להיות חברה, בת משפחה, או יועצת במקום הלימודים שלך. קושי גדול הוא לשמור דברים בבטן, וצעד ראשון של נסיון פריקה עשית כשכתבת אלינו, ואת מוזמנת כמובן לפנות בכל שאלה נוספת כמו גם למוקד הטלפוני.

מקווה שעזרתי ולו במעט בתשובה. מאחלת לך להרגיש תמיד את אהבת ה' אותך, ולזכור כי הוא תמיד אוהב!

גילי