שאלה
שלום, בתקופה האחרונה עברתי תקופה לא פשוטה בכלל וכל כך כעסתי על ה' והרגשתי שהו נוטש אותי ולא אוהב אותי ומרב כעס אפילו לא יכולתי להתפלל עליו ועכשיו שמתחיל להיות יותר טוב אני מרגישה איך פתאום אני אוהבת את ה' ורוצה אותו אז זה לא קצת ככפיות טובה שרק שטוב לי אני אוהבת את ה'?
תשובה
אהלן!
התחושות שלך מאוד מובנות, באמת. גם אני מסוגל להעיד על עצמי שלעיתים תקופה טובה עוזרת לי בקשר עם הקב"ה, ותקופה פחות טובה עלולה לפגוע. וכן, גם אני חשתי שהתלות הזו לא נובעת ממקום בריא, ואולי היא באמת פסולה ממש, כמו שתיארת באופן יפה מאוד.
אני רוצה קודם כל להעלות נקודה ראשונה, שאולי מדי פעם אנו מתעלמים ממנה או שוכחים אותה, אבל חשוב שהיא תופיע לנגד עינינו: עצם העובדה שכאשר טוב לך את מתפללת ומודה לקב"ה, זו כבר מעלה בפני עצמה. לא כל האנשים מכירים בעצם קיומו של הקב"ה, וגם האנשים שמכירים בעצם קיומו של הקב"ה, לא תמיד מייחסים אליו את הטוב שלהם. אדרבה, התורה מזהירה אותנו שכאשר עמ"י ינצח את אויביו וישב בשקט, הוא עלול להגיע לידי שאננות מוחלטת ו"לבעוט" בקב"ה. ההכרה שהקב"ה עומד מאחורי הטוב שלך היא לא דבר חסר ערך, והיא נקודה בפני עצמה ששווה לשמור עליה איך שלא תסתכלי על הסיפור.
הנקודה השנייה שאני מעוניין להציע היא היפוך המבט. ניתן להסתובב בעולם בתחושה אמיתית לגמרי שרואה את הקב"ה כעומד מאחורי המציאות, וממילא כאשר טוב לי זה בזכותו, וכאשר חס וחלילה רע לי זה באשמתו. אני חושב שזו תפיסה שכאמור מזהה את עמידת הקב"ה מאחורי המציאות, ויש בה יסוד עמוק וחיובי מאוד.
אבל, וזה אבל חשוב- הקב"ה לא עומד רק כ"יד מכוונת" מאחורי המציאות, אלא הוא פתח לנו את האפשרות לפנות ולגשת אליו על מנת שנוכל אפילו "להשפיע" על המציאות שלנו. כן, ממש כך. הקב"ה נתן לנו את יכולת התפילה ככלי שבעזרתו אנו מסוגלים לבקש ממנו לשנות עבורנו את המציאות ולתקן אותה. אומר על עצמי, שכאשר הפנמתי את הנקודה הזו, יצא שבאמת התהפכו אצלי היוצרות- לפתע, דווקא תפילות בעת משבר היו החזקות ביותר בפער רציני מאשר תפילות בשעת שמחה וטוב!
כאשר אנו אוחזים בכלי הזה ומכירים בו- האם לא נרצה להשתמש בו דווקא כאשר פחות טוב לנו בחיים? לכעוס על הקב"ה זה דבר מובן, באמת, ואני לא מקל בו ראש. כאשר עוברים על האדם אירועים לא טובים, הוא בהחלט עלול לכעוס על הקב"ה. אבל, צריך לזכור כאן שני דברים: האחד, שכפי שאמרנו אנו מסוגלים להשתדל לכוון את המציאות שלנו בעזרת התפילה. השני, שהקב"ה, כשמו כן הוא- "קדוש". הוא לא עובד אצלנו, ואיננו באמת מסוגלים לרדת ולהבין את עומק מהלכיו בעינינו האנושיות. הלוואי והיינו יודעים, ברור, כך היה לנו קל הרבה יותר להתמודד עם המציאות ולהבין להיכן היא הולכת ומה כיוונה.
אסכם- המבט שלך שהקב"ה עומד מאחורי המציאות הוא מבורך וראוי, ללא צל של ספק, ואת הכי מוזמנת בעולם לשמור עליו. חוץ מזה, אני ממליץ לחשוב על הנקודות שהצעתי, שהן מבט על יכולת התפילה שלנו כמשנה מציאות, וכן ההבנה שהקב"ה הוא נבדל ואיננו מסוגלים להבין את מהלכיו בעינינו שלנו.
המון בהצלחה!
אוריה