מנסה להתקרב יותר לקב"ה, כפי שהייתי פעם - מה עושים?

שלום יקרה.

מתרגשת לקרוא שאחרי שנקלעת ממש לתוך הסדרות ועוד מצאת בך את כח הרצון, ההתמדה והיכולת להפסיק ולפתוח דף חדש. כל כך לא מובן מאליו וכל כך מיוחד ומדהים.

שמחה בשבילך שאת מרגישה שהנפילה הזו הביאה איתה גם ברכה ומדרגה גבוהה יותר.

את מתארת בשאלתך תחושת ריחוק נפשי מהקב"ה, חוסר חיבור ואש של קרבה ושייכות. כל כך מכירה את זה, אני חושבת שכל אחד ואחת במהלך החיים חווה את המקום הזה, הוא טבעי והגיוני לגמרי.

עבודת ה' בנויה בתנועה של רצו ושוב, של קירבה וריחוק. יש משפט שאומר שיהודי אף פעם לא נשאר במקום, אנחנו לא נשארים בקו סטטי. למה? כי הלב שלנו כל הזמן חווה ומרגיש את הדברים ובנוסף, כי כך בנוי המפגש עם ה', זה מה שמביא לעלות במדרגות אט אט, להיפגש יותר עם עצמי, יותר עם ה'. לבחור מחדש כל פעם לרצות להאמין בו, לרצות להתחדש, להיות במקום גבוה יותר.

ר' נחמן כותב בליקוטי הלכות כך, "הירידה היא תכלית העלייה, כי כשאדם עולה מדרגא לדרגא, הוא נעשה בריאה חדשה, כי נתחדש ממש בבחינת תתחדש כנשר נעורייכי.." במבט פשוט זה נראה לנו תמוה שהירידה היא תכלית העלייה אבל אם נביט על המשפט הזה באופן עמוק, באמת נבין ונרגיש את זה, ממש כמו שכתבת על הנפילה שחווית בסדרות. כל ריחוק מביא לגעגוע, התחדשות וקרבה גדולה יותר. כי אנחנו בוחרים מחדש ורוצים מחדש. תדמייני מן ספירלה, יש עליות וירידות, למטה ולמעלה אבל כל נפילה היא במקום גבוה יותר מהנפילה הקודמת, כל מפגש עם הקב"ה נמצא במקום גבוה יותר.

אז קודם כל, חושבת שנכון להיות במקום הזה. לתת לעצמנו להבין ולהרגיש את זה. זה יעזור לנו להחליף את הבהלה בשמחה על העלייה שבעזרת ה' תבוא בקרוב. זה יביא שמחה על ההבנה שהנה, הנפש שלנו דורשת מדרגה גדולה יותר, עבודת ה' קרובה יותר, זה אפילו מרגש ומיוחד!

אחרי שנתנו מקום לתחושות ואנחנו שמחים על הדרישה הפנימית שיש בנו, אז אפשר לעבור הלאה.

אפשר לחשוב על משהו קטן שמשמח אותי לעשות אותו ולהקפיד עליו טכנית ופנימית, זאת אומרת, להתאמץ עליו שאהיה בו נוכחת עד הסוף, שאביא את הלב אליו. לימוד בספר טוב מעורר הרבה פעמים את הרצון או כל מצווה אחרת.

בנוסף, אני חושבת שהדיבור עם הקב"ה מאד מחדש בפנים את הרצון להיות שייכת, להיות בת. להתחיל בקטן, חמש דקות ביום שבהם אני מדברת עם הקב"ה. משתפת אותו בתחושות, בחוויות, מודה לו על דברים, מבקשת ממנו. זה מחולל פלאים, לא רק מצד החיבור אל הקב"ה, אם כי גם בחיבור ביני לבין עצמי.

לסיום, זורקת נקודה שנראה לי חשובה, הקשר עם הקב"ה הוא בעיני מן חוט שקשור קשר עז בקשר ביני ובין עצמי. כשאני מרגישה חיבור לה' אז יש מן זרימה גם בקשר ביני וביני וכן ההפך. אם את מרגישה שזה נכון אלייך למצבך, אולי הייתי נותנת מקום גם לחיבור שלי אל עצמי. לכתוב דברים מס' דברים שאני מעריכה בי כל יום, לכתוב מס' רצונות וחלומות שלי כל יום שיפיחו בי חיים חדשים, ולהתחיל להגשים אחד מהם.

בהצלחה יקרה!

אל תדאגי, בטוחה שזה יביא אותך למקום גבוה ומצמיח, לתנופה משמחת ומחברת אל ה' ואלייך.

באהבה,

יהודית.