אם כל החיים השיער יהיה מכוסה, אולי עכשו אפשר פזור?

שלום

לגבי אשה נשואה-

הטפל קודם לעיקר במעשה, והעיקר קודם לטפל במהות.

את אוכלת יותר זמן מאשר את מברכת, שבת היא שביעית מהשבוע, הלב הוא אחוז קטן מהגוף, וכן הלאה.

אין קורלציה בין מהות וחשיבות, ובין כמות וקדימות מעשית.

זהו סוד נעשה ונשמע, המעשה ללא ההבנה, קודם למשמעות. לא די שהוא למשמעות, אלט שהמעשה הוא הפתח למשמעות.

מי שלא מקיים, פעמים רבות לא יצליח להבין. בדומה לאהבה, ניתן לתארה במילים, אך את מהותה מבינים רק כאשר מקיימים אותה בפועל מול האחר, ואהבת לרעך כמוך- מה ששנוי עליך לא תעשה לחברך. ואז, גם יפתח מעיין האהבה כלפיו.

טעם נוסף, דומה אך לא זהה, הוא מאמר הראשונים אחרי המעשים ימשכו הלבבות. ובזה כיוונו לומר, שהמעשה מעורר את האדם לחשק הקיום.

סוף דבר, שהוא גם ראשיתו, אנו מקיימים את דבר השם מצד עצמו. עם הבנה ובלי הבנה.

מתוך כך, אנו זוכים להבין לאט, ולהביט פנימה.

לא טוב ונכון לפגום בכיסוי הראש. הדבר לא מוסיף יראת שמים, כמבואר בגמרא בכמה מקומות, והדברים ידועים.

לגבי רווקה, בפיזור שיער-

יש בזה מחלוקת אחרונים, אם רווקה חייבת בשיער אסוף.

למעשה יש לאסוף. אך אם את מרגישה שדבר זה יגרום לך לשבר, ולירידה ביראת שמים בשל הקושי, אזי אפשר להקל תקופה מסויימת כדעת הגדולים שהתירו שיער פזור ברווקה.

ובלבד שלא יהיה פרוע ומושך את העין בצורה חריגה.

לגבי התחושה והרצון לראות את יופייך ולהתחבר אליו, הדבר יכול לנבוע ממקום טוב וממקום רע, ויכול לגרום לשמחה ויראת שמים, או להתדרדרות. התייעצי על תחושות אלו עם אשה יראת שמים המכירה את רוחך.

כל טוב