ההורים לא מסכימים שאשתתף בפעילות פוליטית

שלום לך.

השאלה שלך נוגעת למתח שקיים, במיוחד לאורך גיל ההתבגרות - בין מימוש עצמי לבין כיבוד הורים. זו סוגיה טבעית, מורכבת ולא פשוטה שאין לה פתרון קסם. אבל הצעד הראשון שנדרש כדי להתמודד איתה הוא מודעות ואכפתיות, ואת שני אלה יש לך בשפע. וזו התחלה מאוד טובה. עצם זה שישבת עם אמא שלך לחשוב ביחד איך אתה יכול להגשים את האידיאלים שלך, ואיך זה לא יפגע בהורים - הוא דבר נהדר! זו דרך מאוד בוגרת לחשוב על הדברים ומגיע לך כל הכבוד על כך. העניין הוא שנתקלת בצומת לא פשוטה כשעכשיו אבא שלך לא מוכן שתהיה חלק מהתנועה והדרך שלך.

לרגע אעצור ואבהיר שאנחנו לא נוקטים כאן עמדה לגבי תנועה זו אחרת, כי זה לא הנושא - אלא עוסקים בדילמה והמתח בעניין מימוש עצמי וכיבוד הורים.

תרגיל מחשבתי – היפוך תפקידים

חלק מה"בעיה" שאתה מתאר כאן נובעת מעצם העובדה שאתה הבן של ההורים שלך, ושהם ההורים שלך! כלומר: כל אחד מכם נמצא ב"תפקיד" שלו במחזה, וקשה לו באופן טבעי לראות את הדברים מנקודת מבטו של האחר. אתה, כנער בן 13, מתעניין בפוליטיקה (וזה כבר מוערך ורציני לגילך), וחשוב ודחוף לך להספיק כמה שיותר בתחום הזה כדי להגיע לשאיפות הגבוהות שלך בהמשך. מצד שני, להורים שלך מאוד חשוב ודחוף לעשות את כל מה שהם יכולים כדי להגן עליך מכל מיני דברים שעליהם הם שומעים בחדשות, כגון מעצרים, אלימות שוטרים, כתבי אישום, חקירות שב"כ, ועוד דברים טובים כאלה. אי ההבנה או אי ההסכמה כאן היא כמעט טבעית. כמעט בכל תרחיש שבו בן 13 מעוניין לקחת חלק בפעילות פוליטית אקטיביסטית, נמצא לצידו הורים שיש להם הסתייגויות מהעניין.

סוגיה נוספת היא מחסור במידע. ההורים שלך כנראה לא מכירים מקרוב את התנועה הזאת (גם אני אישית לא הכרתי), ולכן הם מתייחסים בחשדנות כלפי כל העניין, ומסתמכים על עדות שמועה של קרוב משפחה מבלי לבדוק לעומק. ונקודה נוספת ואחרונה – כל העניין עדיין די חדש עבורם. אז אם נחבר בינתיים את הנקודות: מעורבות פוליטית, שאין לגביה הרבה מידע, ושהתחילה לא מזמן. בהחלט תנאי פתיחה לא מעודדים.

מה אפשר לעשות?

1. לשקף להורים שאתה מבין את העמדה הדואגת שלהם. בסופו של דבר, המטרה העיקרית שלנו בהתנהלות מול ההורים היא לא להשיג הישג כזה או אחר, אלא להגיע למידה טובה של הבנה הדדית ואמון. גם שותפים פוליטיים טובים צריכים לעבוד על הדברים האלה כל הזמן כדי לשמר אותם. ולכן חשוב להשקיע זמן ומחשבה בשאלה איך אתה עושה את זה בצורה הטובה והיעילה ביותר.

2. להשיג מידע. חוסר וודאות הוא גורם שמערפל את השיפוט ומקשה על קבלת החלטות. אתה יכול לעזור להורים בכך שתשיג עבורם עוד מידע רלוונטי שיאפשר להם לקבל החלטה יותר מושכלת. אולי לחפש למשל ילד בגילך שההורים שלו מאשרים לו להשתתף בפעילות, ולאפשר להורים שלך לדבר איתם על כך. אולי לבדוק בתנועה מה אפשר לעשות במידה שהם מבקשים בפעילות מסוימת שההורים שלך לא מאשרים. האם יתאפשר לך להישאר בתנועה? האם מבקשים בכלל אישורי הורים כדי להשתתף בפעילות מחוץ לסניף? יש הרבה שאלות ותשובות שההורים שלך אפילו לא התחילו לשאול. במקום זה הם עשו "קיצור דרך" ופשוט החליטו לא לאשר לך להשתתף. אתה יכול לנסות לשנות את זה באמצעות הנגשת השאלות והתשובות. גם אם זה לא ישנה את ההחלטה שלהם, אתה מראה שאתה ניגש לדברים בצורה יסודית ומושכלת, ולא רק "מנדנד".

3. פשרה. כמו שמצאת את דרך האמצע עם אמא שלך, כך תוכל גם למצוא דרך אמצע בין שתי האפשרויות שנתת - להפסיק את התמיכה או ללכת עם האמת שלך. גם במו"מ פוליטי יש קושי גדול לגשר בין עמדות, אבל למרות הקושי – זה קורה כל הזמן. זה בדיוק טבעה של פוליטיקה. ולכן אתה יכול לשרטט לעצמך את "מפת המו"מ שלך, לחשוב היכן אתה יכול להתפשר, כיצד אתה יכול להבליט לצד השני את הוויתורים שלך, ומה אתה מעוניין לקבל עבורם. חלק מהמחשבה שיכולה ללוות אותך בתהליך הזה היא שאתה פועל בתחום הזה לטווח הרחוק ולא הקצר, ולכן שווה לפעמים להפסיד בקרב כזה או אחר – כדי לנצח במלחמה הכללית.

אתה מוזמן לנסות את הכיוונים הללו, ולעדכן אותנו בהתפתחויות.

הרבה הצלחה!