איפה הקב"ה במסע החזרה בתשובה שלי?

שלום יקרה.

קודם כל, אני מתרגשת ומעריכה אותך מאד על האומץ להתחיל יש מאין לעבוד את ה'. להתקדם ולעשות את מה שנראה לך לנכון למרות שכולם מסביבך חושבים אחרת. בטוחה שזה מצריך אומץ, רצון כנה, הקשבה וחיבור פנימיים מיוחדים לעצמך. תעריכי את עצמך על כך, תחגגי את זה.

את מתארת את תחילת התהליך כחוויה מופלאה ותחושה שה' איתך, מלווה אותך ואיתך גם בקושי שהתהליך מצריך. עבר זמן, ואת מרגישה כעת שה' קצת רחוק יותר. תחושה של כישלון פנימי וביזוי.

רוצה לומר לך שזה טבעי ולגיטימי, מובן כל כך.

1. כשאנחנו מגלים משהו חדש בהתחלה אנחנו נלהבים ומסתערים עליו בשמחה גדולה ותחושת 'כל יכול' (תחושה טובה ובריאה) ועם הזמן, ה'אורות' קצת יורדים והדרך מביאה איתה מבוכים ותנועות של מרחק וקרבה. וזה הכי טבעי והגיוני, זה טיב השגרה. יש לנו תקופות שאנחנו מרגישים שאנחנו בחיבור פנימי לעצמנו ובקרבה לה' ויש תקופות של מרחק מול ה' וקושי עם עצמנו.

2. כמו תינוק שבתחילת חייו ההורים מאד עוטפים ודואגים לו לכל הצרכים שלו- אוכל, להרים אותו ועוד המון כל כך.. לאט לאט הילד לומד ללכת בכוחות עצמו. בתחילת ההליכה הוא נופל וקם וממשיך. וההורים מביטים בו מרחוק ושומרים אבל נותנים לו לנסות ללכת, למעוד ולקום ושוב. ולא כי הם לא אוהבים אותו.. להפך! בגלל שהם אוהבים אותו, בגלל שחשוב להם שהוא ילמד ללכת.

אני מרגישה שככה המסע בעבודת ה', מסע החיים. בהתחלה של התחלות חדשות בכל מיני תחומים הקב"ה מלווה ושומר, עוטף ואיתנו, 'נושא אותנו על ידיו'.. ואחר כך, כשהבנו את המרחב אז הוא מאפשר לנו ללכת בכוחות עצמנו, ליפול ולקום. לעבור כל מיני התמודדויות ואתגרים. זה לא אומר שהוא לא איתנו.. ההפך, הוא איתנו שומר ומכוון אבל הוא מאפשר לנו לבחור. לבחור כל פעם מחדש בין טוב לרע, בין השבילים שלנו.. הוא מאפשר לנו להתברר עם עצמנו ולבחור מתוך חיבור פנימי. לבחור כל פעם מחדש. יש פסוק- "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים..".

3. החיים הם עליות ומורדות. יהודי אף פעם לא עומד במקום. כל ירידה מביאה לעליה גדולה יותר, לקומה גדולה יותר. לפעמים שיש ירידה, זה כי הנפש רוצה מדרגה גבוהה יותר, היא רוצה להתקרב עוד לעצמה, לחיים, להקב"ה. צריך להקשיב פנימה.

אני חושבת שכשנבין ונסכים להבין שאנחנו בתהליך ותנועה לא סטטית. תנועה של עליות, ירידות ועליות שמביאות למקום גבוה וחדש יותר. כמו מן ספירלה.. שהמעגלים שלה לא עומדים במקום אלא נהיים רחבים וגדולים יותר. כשנבין את זה ושכל אלו הם מהקב"ה ששומר ומלווה. אוהב אותנו כל כך ומכוון אותנו בזו הדרך כדי שנהיה יפים יותר, טובים יותר, שמחים יותר ומחוברים יותר אל עצמנו ואליו. אז תרד עלינו מן שלווה וביטחון פנימי במסע. זה שריר של אמונה שכל הזמן מצריך חיזוק.

לפעמים עוזר לכתוב משפטי אמונה כאלו שתשנני אותם לעצמך או לקבוע עם חברה ללמוד ספר של אמונה.. יש של הרב ארוש 'בגן האמונה', 'דע מה שתשיב' של הרב זאב קרוב, 'תשוב תצילני' של הרב יהושוע והרבנית נעמי שפירא ועוד המון ספרים... ממליצה לך בחום לבחור לחזק את השריר הזה, זה עושה כל כך טוב מבפנים.

בנוסף, ממליצה לך:

- לחפש לך דמות תורנית, משהי שאת מעריכה וסומכת עליה. שתתן לך מקום של הכלה וחיבוק ועם זה, שתהיה אוזן קשבת ותתמוך בנפילות ובעליות.. בדרכים השונות.

- לקחת על עצמך צעדים קטנים. הדרגתיות ותהליך מביאים לבניין יציב ואיתן. אם ניקח על עצמנו הכל ועד הסוף, נתמוטט.. הנפש זקוקה לצעדים קטנים ואיטיים. ההתמדה בצעדים האלו מביאה לחיים יצבים ואמתיים.

את יכולה לכתוב לך, השבוע אני מתמקדת ב... או כרגע אני לוקחת על עצמי רק.... עד שתוכלי להמשיך ולהוסיף על זה דבר נוסף.

- לפעמים אנחנו מעריכים את עצמנו רק על הדברים הגדולים והמפוצצים. וזה כל כך לא נכון. ההצלחות הקטנות הם מדהימות ומשמעותיות לא פחות.

תחגגי את ההצלחות הקטנות. לדוגמא, הצלחת היום להתפלל 5 דק', זה מדהים! זכרת לברך, התנהגת ברגישות לחברה, אמרת מילה טובה, קיבלת את עצמך. כל דבר כזה זה גדול, מוערך ויקר מאד. תכתבי לך את זה, תשמחי בזה.

ולסיום, הקב"ה מקשיב ושומע. תשתפי אותו בשיח פשוט. במרחק שאת מרגישה, בתחושה של הביזיון מהחברה החיצונית. חז"ל כותבים 'עימו אנוכי בצרה'. הקב"ה מלווה אותנו ושומר תמידית.. מחכה לנו שנשוב אליו.

מעריכה אותך מאד ומאמינה בך.

אנחנו פה לכל דבר,

יהודית