איך קמים מאדישות כלפיי התדרדרות רוחנית ותחושה ש"בגדתי" בה'?

יקרה!

אני מרגישה את הכאב בין המילים שלך, ואני קודם כל מבקשת לשלוח חיבוק גדול וחם.

מרגישה אותו? יופי! עכשיו ננסה לענות בעז"ה, לאט לאט.

הירידה היא העלייה

מה שאת מתארת פוגש אנשים רבים בכל שלב בחייהם, בן אם צעירים ובין אם מבוגרים, בין שלמדו תורה יותר או פחות, בין אם הגיעו מבית כזה או אחר.

אנחנו בני אדם, וכחלק מאופי הבריאה האנושית, אנחנו בנויים מעליות ומירידות, בכל דבר ובכל תחום בחיים שלנו. כבר בספר משלי נכתב "שבע יפול צדיק וקם", וכן בקהלת: "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". הנפילות, הירידות, הם חלק מהתהליך שלנו ואנחנו כנראה חייבים לעבור אותם. ואם נחדד – הנפילות מראות שאנחנו בעלייה. רק בפרשת השבוע שקראנו השבת, בפרשת "בהעלותך", נפגשנו עם הנושא הזה. עמ"י מתחיל לצעוד מהר סיני לכיוון ארץ ישראל, וכבר יש לו 3 נפילות. בפשט מתוארים חטא המתאוננים וחטא המתאווים, וחז"ל מוסיפים חטא נוסף. בכל אופן, כמו שאמרתי, כנראה כשמתחילים לצעוד אז גם נופלים. השאלה היא – מה עושים עם הנפילה. אם לומדים מהנפילה, מסיקים מסקנות ומנסים לגדול ממנה, אז בעז"ה זה יביא אותנו להמשיך לעלות ותוך כדי גם ליפול, אבל כל הזמן בעלייה, ואם לא נסיק את המסקנות, אז ככל הנראה אנחנו נמשיך ליפול למטה, ויהיה יותר קשה לעלות.

איך הנפילה היא חלק מהעלייה? בשיר השירים נכתב "דומה דודי לצבי... קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות". הגאולה, ובכללי החיים שלנו שמלאים בהתקדמות דומים לצבי. הצבי הולך בדילוגים, וכל דילוג בנוי מעלייה וירידה. האם הירידה היא חזרה אחורה? לא! היא חלק מההתקדמות. כך בדיוק גם אנחנו. הירידה היא חלק מההתקדמות. כשמתחילים להתקדם, מנסים לחפש כוחות חדשים, פוגשים אתגרים חדשים. לא נשארים באותו מקום עם אותן יכולות. וזה בהכרח גורם להרגיש לפעמים נפילה.

לראות את הכאב

יקרה, זה שאת כואבת את המצב, זה מדהים! הכאב הוא נקודת הפתיחה של התהליך וההתקדמות. אדם שלא כואב, לא ירגיש בחיסרון ולא יוכל לתקן. גם בגוף שלנו הפיזי, רק בזכות שהפצע כואב אנחנו הולכים לטפל בו. לעיתים יש לא עלינו מחלות שלא משדרות כאב, או שמשדרות כאב רק לאחר שהן התפשטו בחלקים נרחבים מן הגוף ואז קשה מאוד לטפל. כמו בגוף, כך גם בנפש. הכאב הוא הצלה! הוא מתנה שנתן לנו הקב"ה כדי להדליק לנו נורה וכדי שנתפוס אותו בזמן ונטפל במה שצריך. אז הרשי לי לומר – תרגישי את הכאב! תחווי אותו. תהיי בו. כמובן לא להיכנס לדיכאון קליני, אבל כן, כשמשהו כואב אז אנחנו זועקים ואנחנו מגיעים לידי תיקון. אם נתעלם מהכאב, אם לא ניתן לעצמנו להיפגש איתו, וכנראה לא נוכל לתקן.

הסוללה מתרוקנת

נסי לחשוב, בעקבות מה התחלת את כל תהליך ההתחזקות? האם זו היתה איזו חוויה חזקה שעברת? לימוד שלמדת? אדם גדול שפגשת שהאיר לך את הדרך? הבנה שחלחלה בתוכך? כנראה שהתחלת להתחזק בעקבות משהו מסוים או כמה דברים מסוימים, וזה נפלא. אבל אני אוהבת לדמות את זה לפלאפון. אם נטעין פלאפון ל100 אחוז סוללה, אז הוא יעבוד אבל בשלב כלשהו ייכבה ונצטרך להטעין אותו שוב. כדי שלא יכבה, נצרך לתפוס את זה בזמן, לפני שהוא נכבה, ולהטעין שוב כך שיישאר דולק כל הזמן. כך גם המצבור הרוחני שלנו. כדאי להמשיך ולתחזק אותו תמיד. אם זה בלימוד, אם זה בקשר עם אנשים גדולים, ובכל דבר שמעצים אותך ומוסיף לך קומה רוחנית. אני לא חושבת שניתן לצפות שנטעין את עצמינו מבחינה רוחנית לתקופה מסוימת, ואז נפסיק וההשפעה תישאר לתמיד. את העולם הרוחני שלנו כדאי כל הזמן לתחזק. אולי תנסי לקבוע לעצמך שעה קבועה ביום ללימוד, שעה ביומיים, שעה בשבוע? מה שאת יכולה. מה שאת מרגישה שעושה לך טוב. אבל תעשי את זה... זה נצרך כל כך!

צעד ועוד צעד

בשביל להטביע בנו מידה, להטביע הרגל, או פשוט בשביל לקנות משהו (מבחינה נפשית) שיהיה ממש חלק מאיתנו, צריך לעבור תהליך שלוקח זמן. אי אפשר ביום להתגבר על מידה שלילית או לקנות תכונה חיובית אחרת. אני חושבת שכך גם בתחומים שתיארת שהתחזקת בהם. יכול להיות שלקחת על עצמך יותר מדי דברים בבת אחת? "תפסת מרובה, לא תפסת" אמר רבי עקיבא. לאט לאט, כל פעם לקחת משהו ועוד משהו, אבל בקצב נכון. לא בקצב שיעמיס מדי על הנשמה ואז נרגיש שאנחנו רוצים רק להקיא.

לגדול מהמשבר

אמרת שאת מנסה לחשוב שהנפילה היא לצורך עלייה, אני מסכימה איתך מאוד! תמשיכי להאמין בזה. הרבה פעמים אנחנו רואים את הכוחות שניטעו בנו רק לאחר שעברנו את אותו המשבר או כשאנחנו כבר כמעט יצאנו ממנו. אני נוטה להאמין שזה נכון כל כך. אחרת, למה שהקב"ה יתן לנו משברים, אם לא כדי לגדל אותנו? התורה מלמדת אותנו שהקב" הוא טוב ורוצה להיטיב עמנו. וגם הנסיונות הקשים באים כדי להיטיב עמנו ולגדל אותנו.

החיים כמדרגות נעות

אני אתן לך עוד נקודה אחת לפני שאסיים.

הרב קוק זצ"ל מדבר הרבה על כך שלפני עלייה, באה שבירה. הרבה פעמים בחיים אנחנו מתקדמים, משיגים יעד מסוים, וקצת מרגישים שאנחנו יכולים כעת לשבת על מי מנוחות. אנחנו נמצאים במקום טוב, נכון, תמיד יש על מה לעבוד, אבל בגדול ב"ה אנחנו במקום מצוין ואין שום דבר דחוף שצריך להשיג או להתקדם. אולי רק באופן כללי, להיות אנשים יותר טובים, אבל תכלס די סבבה לנו במקום שאנחנו נמצאים בו. כאן, בא הרב קוק ומסביר, שזו בדיוק הטעות שלנו. ושזה הרגע בו מגיעה השבירה. חשבנו שאנחנו במקום טוב, הפסקנו לתחזק, הפסקנו לעבוד? אנחנו ניפול. הוא מסביר שאין כזה דבר לעמוד במקום, או שעולים, או שיורדים. כמו מדרגות נעות. תהליך השבירה בא להעיר אותנו, להוציא אותנו מהשאננות ולהזכיר לנו להמשיך לגדול. כמו כן, אומר הרב, שהשבירה תמיד באה רגע לפני ההתקדמות לשלב הבא. ניתן לראות זאת גם בהיסטוריה של עמ"י.

יקרה, אני מקווה שהצלחתי לתת לך כמה עצות וכלים. אם לא, את מוזמנת בשמחה לשאול שוב.

לסיום, אני ממליצה מאוד לשתף אדם קרוב, אולי טיפה יותר בוגר, שמכיר אותך ועל כן בטח יכול לעזור יותר טוב ממני על סמך ההיכרות שלו איתך. הורים, אחים גדולים, מדריכה, מורה, יועצת. כל אדם שאת יכולה לסמוך עליו. שיכול ללות אותך בתהליך הזה שאת עוברת. אני חושבת שזה יעשה לך מאוד טוב ויתן לך המון.

כמו כן, הקב"ה בטח מחכה לתפילות שלך, "התפילה בוקעת שערי רקיע". תתפללי על זה ותרצי את זה באמת! אני תמיד חושבת על זה שגם כשאני מרגישה אבודה, איזה מזל יש לי שתמיד יש אל מי לפנות וממי לבקש, ואל מי לשפוך תחינות ודמעות.

בהמשך לדבריי על להמשיך לתחזק וללמוד, מצרפת רשימת ספרים טובים ויפים שכדאי מאוד ללמוד:

מידות ועבודת ה'

מסילת ישרים, אורחות צדיקים, עלי שור

אמונה

בניין אמונה, אמונה ברורה

אהבת ה'

אהבת עולם אהבתיך

תפילה

צמאה נפשי, ואני תפילה

צניעות

מגע הקסם, כותנות אור (קצת כבד, כדאי לקרוא את המאמר של הרב יוני מילוא), קדושים תהיו, צניף טהור.

יקרה, שולחת שוב חיבוק גדול וחם והרבה כוחות!

מעריכה אותך מאוד,

נעמה

(7)