שאלה
שלום כבוד הרב.
אשמח לשמוע את דעתך בעניין ומה אני יכולה לעשות.. אז ככה, אני בחורה דתיה מבית די חזק ואני עובדת משמרות בחנות מסוימת. לפני כחצי שנה התחיל לעבוד איתי בחור בגילי (לא דתי) ויצא שהיו לנו גם משמרות יחד ולאט לאט התחברנו תוך כדי העבודה היינו צוחקים ומדברים פה ושם. הרוב היה על העבודה אבל עם הזמן גם היינו מדברים על דברים אישיים (מה עושה בחיים וכו), גם בווצאפ. לפעמים הוא היה שולח לי הודעות ואני הייתי עונה מנחמדות או כי פשוט היה לי כיף לצחוק איתו...עכשיו עם הזמן הרגשתי שהוא מפתח אלי רגשות (אף פעם לא אמר לי את זה במפורש אבל היו רמזים) ואני מצידי התעלמתי מהם באלגנטיות וגם אני לפעמים הרגשתי שיש לי אליו רגשות אבל לא פיתחתי אותם ולא עשיתי איתם כלום כי מראש היה לי ברור שזה לא יעבוד ביננו בגלל הפער הדתי, ואני גם לא רואה את עצמי בזוגיות עם בחור לא דתי... וככה זה נמשך די הרבה זמן .פשוט ידידים טובים עם רגשות בהכחשה. חשוב לציין שהיתה תקופה שלקחתי הפסקה ממקום העבודה הזה למשך כמה חודשים ולא דברנו הרבה זמן (הייתי בטוחה שזהו עבר הלאה כי כביכול אין לנו יותר מכנה משותף לתקשורת..-העבודה) עד שהוא שלח לי הודעה של התעניינות מה שלומי וכו'.. ועניתי.. וכך יצא שהיינו מדברים לפעמים גם בלי קשר לעבודה.
עכשיו חשוב לי לציין שהוא מודע להיותי דתיה ושאני שומרת נגיעה (הוא ניסה פעם להביא לי חיבוק אחרי שאמרתי שאני עוזבת את המקום לתקופה וסירבתי) והוא הבין וכיבד... אז אף פעם לא הבנתי למה הוא ממשיך לשמור איתי על קשר ולנסות את מזלו אם הוא יודע שאני שומרת נגיעה, למה שהוא ירצה מערכת יחסים כזו אם הוא לא חיי ככה?
עכשיו אחרי כל החפירה אגיע לעיקר.. יש לי ייסורי מצפון רבים שבכלל נתתי לו להתחבר אליי ושנתתי לו לחשוב שיכול לקרות ביננו משהו... ושבכלל נתתי מקום לידידות הזו מרצון למרות שידעתי שהוא מפתח אלי רגשות ושהוא ממשיך את הקשר הזה למטרה מאוד ספציפית, שמבחינתי לא רלוונטית לגביי. הייתי טיפשה אני יודעת, אולי בגלל שהתלהבתי והתרגשתי מזה שיש לי קשר ידידותי עם בן אחרי שכל החיים הייתי בחברת בנות בלבד. אני מתחרטת מאד, תמיד ידעתי שזה לא בסדר ולא לרוח ההלכה להיות בידידות עם גברים.
אני לא יודעת מה לעשות עכשיו, הוא ממש בעניין שלי ואני חוששת מהרגע בו הוא יציע לי לצאת איתו כי הוא יכול מאד להיפגע מהתשובה שלי ואני יותר מפחדת שאני אגרום לו סלידה מהדת בגלל זה וייווצר חילול ה' (כי בתכלס אני מסרבת לו בגלל שהוא לא דתי) בעוד שלי היה ברור בראש שגם אם הוא יציע לי מפורשות לצאת לא הייתי מסכימה בגלל הפערים הדתיים שמפריעים לי. לפני יומיים יצא לי לדבר עם עובדת אחרת בחנות והיא אמרה לי שהוא אמר לה שהוא בעניין שלי מאד אבל הוא לא יודע מה לגביי המגע... מאז אני מובכת ממנו ומתחמקת ממנו וכבר לא מתקרבת אליו וצוחקת איתו כמו פעם והוא כנראה שם לב לזה והתרחק גם הוא כי כנראה נפגע ממני... ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו הכל בגללי ובגלל הטיפשות שלי.
אם לכבוד הרב יש מה להציע לי בעניין ואיך לפתור אותו ולצאת ממנו בלי מצב של פגיעה וחילול השם אשמח מאד לשמוע... וסליחה על האורך ועל הנושא... מעריכה ומלאת חרטה שבכלל נכנסתי למקום הזה. אני גם חושבת איך אפשר לחזור על כך בתשובה כי את הנעשה אי אפשר להשיב וזה מצב שאני צריכה לצאת ממנו וללמוד ממנו לקח... שוב תודה מראש.
תשובה
שלום שואלת יקרה!
תודה רבה שפנית אלינו, ואשרייך שאת מנסה לתקן את המצב שנקלעת אליו. אני לא רב, אך ננסה יחד להעלות תובנות ומקווה שיהיה לך לעזר.
קודם כל, כל הכבוד שאת מצטערת, זה לא מובן מאליו אחרי שאת מתארת שאת בתוך הסיטואציה. כשמתרגלים למשהו, מאוד קשה "לצאת" ממנו.
ועכשיו- מה עושים מכאן?
אבל, כמו שמשתמע מדברייך שאת כנראה לא מעוניינת, את מבינה בעצמך שאי אפשר להמשיך ככה, כי המצב יכול להעמיק את הסיטואציה וחלילה גם להגיע למצב פחות נעים של אי שמירת מגע. כתוב: "אין אפוטרופוס לעריות" (כתובות יג ע"ב) כלומר אפשר להיכשל, כל אחד יכול להיכשל, בעניין של שמירת נגיעה.
אז אם את שלמה עם הרצון לא ליצור קשר עם הבחור, הכי טוב- וזה צעד מאוד דומיננטי ומורכב, זה לעזוב את המקום. כבר אמרו, רחוק מהעין רחוק מהלב.
אבל, וזה אבל גדול- בכל מקרה, אם את עוזבת ואם את נשארת, חשוב מאוד וכדאי לדבר/להעביר את המסר הזה לבחור בצורה יפה ובנועם. לחשוב עם עצמך איך להגיד בצורה ברורה: להגיד שחשבת רבות ואת חושבת ש"זה לא זה", כי את גם מחפשת בחור ששומר תורה ומצוות וכו'. כדאי להשתדל לדבר מהצד שלך, למה מצידך פחות מתאים, ולא- למה הוא לא מתאים לך, לא למה הוא לא טוב חלילה. חשוב לשמור על דרך ארץ ונועם גם בסיטואציות פחות נעימות לנו..
אם את מרגישה צורך אולי כן כדאי וראוי לבקש סליחה מהבחור אם הוא נפגע מהתנהלות שלך. כתבת שאת חוששת מחילול ה' וזה יהיה יפה מאוד אם תסגרי את הפינה הזו כמו שצריך בדרך ארץ ובצורה מכובדת. אני מאמינה שאם הוא יראה שאת מכבדת אותו, זה לא ייצור חילול ה' אלא ההפך. הרי לצאת איתו רק בשביל שלא יהיה חילול ה' זאת לא הכוונה, הרי את לא יכולה 'לדרוס' את עצמך בדרך בשביל זה.. לכן אל תדאגי, אם את עושה בצורה יפה וראויה את ה'סיום', זה אמור לרכך את הפגיעה ולתת כבוד לאדם השני.
חזרה בתשובה:
אשרייך! שאת רוצה לתקן ולהבין איך לא לחזור לכך. כי באמת החכמה היא להבין מה לעשות כדי שזה לא יקרה. אז ממש כמו ביום כיפור, יש את ארבעת השלבים של חזרה בתשובה: עזיבת החטא, חרטה, וידוי (בקול, לעצמך ולפני ה') וקבלה לעתיד. את מוזמנת לראות כאן באתר או באתרי יהדות אחרים ולהעמיק שם את השלבים האלו. אני מאמינה שעצם הצער שלך מעיד הכי הרבה על כך שאת רוצה להשתדל לקראת המשך החיים, בעזרת ה'.
נקודה נוספת, כתבת שנהגת בטיפשות וכדומה, אל תהיי קשה עם עצמך- לומדים! אין צורך לכנות את עצמך בשמות ולהפחית מערכך. את בת של מלך! ונכתוב עכשיו מה ניקח מכאן הלאה, מהי ה'קבלה לעתיד' שלנו.
לימוד להמשך החיים
הצער שלך על ההתנהגות שלך, מובן, אבל יקרה, אל תשקעי בכך. זה חשוב מאוד להצטער אבל לא לשקוע בביצה. אולי תכתבי לעצמך מה למדת, על עצמך, על גבולות, וכך הלאה. טוב שאת מבינה מה הלאה, ששיחות וקלות ראש מביאים ליצירת קשרים רגשיים שלא תמיד רוצים בהם.
גם מבחינה כללית אפשר וחשוב ללמוד שגם במקומות עבודה צריך להיזהר, והרבה יותר, כל החיים! ולא רק כשאנחנו צעירים או בבית הספר. כל הזמן אנחנו בתחנות שונות שדורשות מאיתנו לשים לב.
ובנוסף, שואלת יקרה- כל הכבוד ששמרה על עצמך בעניין המגע וידעת לעמוד על שלך.. זה לא מובן מאליו! אולי כדאי להעמיק את ההבנה והידיעה בנושא שיהיה לך כוח גם להמשיך.
בנוסף, אולי למדת רבות והבנת יותר מה את מחפשת בבן זוג, בהקמת בית, בבחור שיהיה אבי ילדייך בעזרת ה'.
אולי זה גם חיזק את ההבנה שלך שאת רוצה להיות יהודיה שומרת תורה ומצוות, ולחזק את הקשר עם הקב"ה (וזה תמיד חשוב). אם את בוחרת לעזוב את העבודה, וגם אם לא, דברי איתו, תגידו לו כמה את משתדלת ורוצה להקים בית נאמן, בעזרת ה'.
שואלת יקרה, אשרייך! על הרצון, על המאמץ!
כתוב "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כ"ד, ט"ז), מי שצדיק- הוא זה שמנסה לתקן, להתקדם, ולא נשבר גם כשהוא לא מצליח, וכולנו ככה- אנושיים. אבל השאיפה, היא לקום!
מאחלת לך המון ב"הצלחה רבה ובהירות דעת!
ברכת ה' עלייך,
שרון