איך להתמודד עם דימיונות של רעשים מוזרים ומפחידים?

שלום לך יקרה.

אני מרגישה את הפחד בליבך, וקודם כל שולחת לך חיבוק גדול, חם ואוהב.

כתבת שאת מדמיינת כל מיני רעשים ושקורים לך כל מיני דברים שאת לא מבינה אותם וזה מדאיג אותך.

אני חושבת שיש הרבה אנשים שמדמיינים כל מיני רעשים או כל מיני פחדים גם אם הם לא אמיתיים, וגם לי זה קרה ויכול לקרות מדי פעם.

באופן כללי , רובנו אם לא כולנו נתקלים במהלך חיינו בהתמודדויות עם כל מיני מצבים שונים בהם אנו מרגישים שאנחנו מעט חריגים, או "לא נורמלים", אנחנו בטוחים שאנחנו היחידים, ושאם יגלו את זה אז זה יהיה ממש נורא וממש מביש ומביך. לכן אנחנו מנסים להתמודד עם זה לבד, או במקרה הטוב פונים בצורה אנונימית כמו שאת עשית.

אז קודם כל, מצוין שפנית! אין שום סיבה להתמודד לבד עם פחדים וחששות. דבר שני, אנא הסירי דאגה מליבך. אני ממש לא חושבת שאת לבד, לא בהתמודדות הזו ובטח לא היחידה שמתמודדת עם מצבים מעט מאתגרים. כל אדם סביבנו חווה במהלך חייו ומתמודד עם כל מיני אתגרים ברמה הנפשית, אם זה ברמה האישית, המשפחתית, ביחס לסביבה וכו'. אז אם זה עלה לך למחשבה, את ממש לא הזויה ולא מוזרה, ואין מה לדאוג! כמובן צריך לנסות לטפל ולהרגיע ולעבוד על זה, אבל לא להיכנס לפאניקה מטורפת, ולא להתבייש.

עם זאת, את מתארת מצב כלל לא פשוט וכדאי מאוד לראות איך אפשר להתגבר עליו. אני שואלת את עצמי מה יכול לגרום או לעודד דמיונות כאלה. אולי את צופה בהרבה סרטי אימה או סרטי מתח? אולי את קוראת כל מיני כתבות לא נעימות? כשאדם בא במגע עם תכנים לא נעימים כאלה הם בהחלט יכולים להשפיע על עולם הדמיון שלו. אם את אכן חשופה לתכנים מהסוג הזה הייתי מציעה לך להפסיק לחלוטין את העיסוק והצפייה בהם! להתרחק מכל מפגש עם משהו מהסוג הזה, אם זה בסרטים, או בספרים.

בעיניי, אחד הדברים שהכי פועלים על הנפש זה עבודה מתוך ובעזרת השכל. את יודעת שאין כלום? שאף אחד לא באמת מחטט בשקית? תגידי לעצמך – אין פה כלום. אני יודעת שאין פה כלום! אני סתם מדמיינת. ותראי לעצמך שאין כלום. תלכי למקום ממנו מגיע הרעש ותעמדי מול הפחד. תוכיחי לו שזה סתם. שזה דמיון. ואם את מפחדת ללכת למקום ממנו מגיע הרעש, אז אני מציעה דבר כזה – עושים "שלוש ארבע ו" ופשוט הולכים. לא חושבים. פשוט עושים את זה. לי באופן אישי זה דבר שעוזר בהמון התמודדויות.. ועזר לי לעבור הרבה תהליכים עם עצמי.

נקודה נוספת שאני חושבת שהיא מהותית ויכולה לעזור בתהליך הזה – להבין שיש כאן תהליך של הרבה צעדים. זה לא משהו שיקרה פתאום. רק הקב"ה יכול לחולל נס ולהפוך מצב בבת אחת מקצה לקצה. אנחנו, בני האדם, נבראנו בצורה כזו שהכל עובד בתהליכים, בצורה טבעית, לאט לאט, צעד אחר צעד, קומה מעל קומה. אחד הקשיים שלנו זה שאנחנו מצפים שנתחיל לעבוד ובבת אחת זה ישתנה. ואם זה לא מצליח לנו בבת אחת אז אנחנו מתייאשים. אבל האויב הכי גדול של ה"טוב", זה ה"מצויין". כלומר גם אם היתה התקדמות קטנה, ברגע שזה לא מושלם אנחנו שוכחים לראות ולשים לב אל ההתקדמות הקטנה, שוכחים לשמוח בה. אבל באמת, כמעט אין דברים בעולם שלנו שקורים ברגע אחד. אפילו החביתה שאני מכינה במחבת לקח זמן ועברו הרבה תהליכים עד שהביצה הזו הוטלה בלול, ונאספה, ונוקתה, והגיעה לסופר ומשם אליי הביתה. הרב קוק בספרו אורות התשובה מסביר שטבע העולם הזה הוא שיש הרבה אמצעים בשביל להגיע למטרה. העולם הזה בנוי כך שהדרך ארוכה יותר ללא פרופורציה מהמטרה. אז מה, אולי כל היום נתבאס מהדרך, ורק כשניגע למטרה נשמח? לא יכול להיות. אחרת הרוב המוחלט של החיים שלנו היו עוברים בבאסה.

בקיצור, מה שאני מציעה זה להגיע לתהליך מתוך הבנה שזה לוקח זמן, שזה צעד ועוד צעד שבסוף בונים את הדבר הגדול. להתאהב בתהליך הזה ולהבין שהוא נצרך! ושאין קסמים.

ממליצה מאוד מאוד גם לספר למישהו קרוב. כשאוגרים דבר אצלנו, זה קשה, זה מלחיץ. אבל ברגע שיש עוד אדם שיודע, ברגע שאפשר להגדיר את הדבר במילים ושאפשר לדבר עליו עם מישהו, זה מאוד משחרר. פתאום הכל נכנס לפרופורציה, פתאום הבעיה הרבה פעמים מתגמדת... אני מבינה שזה מביך ואולי מבייש, אבל כמו שהסברתי בהתחלה, אני חושבת זה לגמרי לא מוזר ואת באמת לא שונה! כולנו מתמודדים עם אתגרים שונים ובדיוק בגלל זה יש כל מיני אנשים טובים שיכולים לעזור – הורים, חברה, אחות גדולה, יועצת במקום שאת עובדת/לומדת בו וכו'. בנוסף, אדם שתשוחחי איתו פנים אל פנים יכול לנסות להגיע לשורש העניין ואולי גם מתוך ההיכרות איתך, להגיע לפתרון מוצלח יותר.

אני לא מכירה אותך באופן אישי וכותבת כמה נקודות שאני חושב שיוכלו לעזור. אבל ברגע שעוברים את התהליך עם אדם שמכיר זה עוזר לאין ערוך ומקל על הקושי בצורה פלאית.

אפשר גם ללמוד על התכונה של הפחד ושל הדמיון, להבין מאיפה היא באה ולקבל עצות רוחניות כיצד להתמודד עמן.

אני ממליצה על "עקבי הצאן" של הרב קוק, את הקטע שעוסק בפחד.

נקודה אחרונה, נתתי פה כמה עצות ותובנות מהחיים שלי. אבל, אם את מרגישה שזה לא עוזר או שאת מרגישה שיש כאן משהו יותר רציני, אני מבקשת ממך לא להתבייש לקבל סיוע מקצועי. יש אנשים שלמדו את זה, שזה התחום שלהם, שהם עוסקים בנפש, מבינים אותה ויודעים איך לעבוד עימה.. יש מקרים שבאמת צריך טיפול מקצועי, ושוב, זה לא בושה. אני באופן אישי מכירה המון אנשים נורמלים לגמרי מסביבי שבעקבות כל מיני מצבים הלכו לטיפול מקצועי וזה הרים אותם מעפר, או פשוט עזר להם להתגבר על קשיים ולהבין את עצמם טוב יותר. ממליצה בחום ומבקשת מאוד שלא תתביישי לסייע לעצמך!

לסיום, אני מאמינה שרבש"ע מחכה לתפילות שלנו בנוסף על כל ההשתדלות, ושהתפילות באמת עוזרות לתהליך ומחברות אותנו אליו, מי שיכול לעזור בכל סיטואציה ובכל מצב. אז על כל מצב שלא יהיה, אני מאמינה שתמיד טוב להתפלל ולבקש עזרה מה'!

אני שולחת לך חיבוק חם והרבה כוחות בנוסף לאלו שאני מאמינה שיש לך כדי להתגבר על המצב.

שתהיה לך הרבה הצלחה ושמחה,

נעמה