איך בונים אמון ואהבה בין חברות?

שואלת יקרה שלום.

את מתארת תחושות שמלוות אנשים רבים בהרבה תקופות בחיים. אני מניח שכל אדם שתדברי איתו לעומק על הנושא הזה יספר לך על תקופות או סיטואציות שבהם הוא הרגיש לא מספיק אהוב ולא ידע אם באמת אוהבים אותו או לא. תחושות כאלה לפעמים מבטאות מה שקורה באמת בחוץ, ולפעמים לא. אבל בכל מקרה - זה מה שאנחנו מרגישים ולא נכון להתעלם ממנו. התחושה שאת מתארת מגיעה בשני מעגלים. במעגל הראשון את מחפשת להרגיש יותר אהובה. במעגל השני את מחפשת יותר וודאות בזה שאוהבים אותך. ברשותך, אני רוצה להתחיל לענות דווקא מהמעגל השני.

למעגל הזה, שבו אנחנו רוצים איזו "הוכחה" לזה שאוהבים אותנו יש שם. קוראים לו אמון. ואפשר למצוא אותו באינספור מעגלים בחיים שלנו. בין שותפים בעסק, בין בעל לאישה, בין אחים לנשק, בין אחיות, בין אדם לאלוקים, וגם, בין חברות. יש אנשים שקוראים לדבר הזה אהבה. יש אנשים שקוראים לדבר הזה חיבור. אבל כולם מסכימים שזה דבר מיוחד שלא נבנה בקלות ובטח לא עם כל אחד.

אבל למרות שהוא דבר כל כך מרכזי שאנחנו מחפשים בכל כך הרבה מקומות, אנחנו באמת לא מבינים אותו עד הסוף. הנה מה שאנחנו יודעים – אמון הוא לא הוכחה שכלית. הדבר הזה שאנחנו מחפשים הוא לא איזו הוכחה מדויקת שמראה שבעצם החברים שלי באמת אוהבים אותי. הוא גם לא בדיוק רגש, שיכול להיות מאוד הפכפך ודי מטעה. אמון בין אנשים הוא חוש נפרד, שהולך ומתפתח ביניהם ככל שהקשר ביניהם נבנה. במערכות יחסים קרובות, לפעמים, נבנה איזה משהו עמוק בין החברים וגורם להם להבין שהם סומכים האחד על השני. נותנים אמון אחד בשני ויודעים שהם אהובים על ידו.

אנחנו גם יודעים שבשביל לקבל אמון צריך לתת אמון. זאת אומרת שהרבה פעמים ההתעסקות באיזו "עבודת בלשות" שמנסה לגלות את "האמת" לגבי מה מתרחש בליבו של החבר או החברה דווקא יכולים להרחיק אותו. אמון הוא דבר הדדי, ולבחון אחרים זה משהו שבעצם לא ממש נותן בהם אמון.

אז מה כן לעשות?

אמון יוצרים מתוך אמון. הדרך לבנות את האמון ואת הקשר הקרוב עם חברים שלנו (ועם כל אחד אחר) הוא לחשוב פחות על החברות ועל מה הן חושבות, ויותר על עצמך. תחליטי להיות בעצמך אישה אוהבת. אישה שחברות שלה יודעות שטוב לה איתן כי היא מחייכת אליהן כל פעם שהיא רואה אותן. כי היא מוכנה להשקיע בשבילן. כי היא מקשיבה להן באמת, היא מתאמצת להבין אותן והיא נמצאת שם בשבילן כשהן צריכות אותה. תיהיי זו שכשהחברות מתכננות משהו היא זו שדואגת שלא שכחו אף אחת.

נשמע שאת יודעת על בשרך כמה זה נחוץ לאנשים כמו אוויר לנשימה. התחושה הזו שרואים אותם. שסופרים אותם. שאוהבים אותם ומראים להם שהם רצויים. אני חושב שהדרך הנכונה לבניית אמון היא לא לדרוש את זה מאחרים אלא דווקא לתת את זה מעצמך. ולאט לאט הטוב הזה שאת תתני יחזור גם אלייך. אין לי ספק שאדם שיתרגל מגיל צעיר להתנהל בצורה כזו, יגלה שאנשים אוהבים להיות לידו. מחפשים את קרבתו ושמחים לידו, כי נעים שם. הוא ימצא את עצמו בונה את שני המעגלים – גם בונה את האמון בינו לבין חברים שלו, וגם מרגיש אהוב.

אנא אלי

אנא אלי

עשה אותי כלי לשליחותך

במקום שבו מקננת שנאה

תן לי לזרוע אהבה

. במקום שבו עלבון - סליחה

במקום שבו חושך - אור

במקום שבו עצב - שמחה

אדון העולם.

עשה שלא אתאווה כל כך

להיות מנוחם אלא מנחם

עשה שלא אתאווה כל כך

להיות מובן אלא מבין

עשה שלא אתאווה כל כך

להיות אהוב אלא אוהב

אני אגיד את האמת. זה לא פשוט. צריך להשקיע בשביל לתת לאנשים את התחושה שהם אהובים. וצריך להשקיע כדי להתרגל לזה. אבל זה שווה את זה. ונשמע מבין השורות שאת נערה מאוד רגישה וחכמה וברור לי שאת תצליחי.

לסיכום: התחושה שאת מתארת מטרידה רבים. הרצון להיות אהוב ולהרגיש את זה הוא אולי אחד הקשיים הכי גדולים בימינו. אבל התחושה הזו היא לא רק קושי. היא הזמנה. הזמנה לעומק הנפש של כל החברות והמשפחה שסביבך והבנה אמיתית ועמוקה של מה שחסר לכולם, לא רק לך. והתחושות הלא פשוטות שלך קוראות לך לראות איפה את יכולה לתת לאחרים את התחושה ואת הביטחון בזה שהם אהובים. ואם תתמידי בזה, את תגלי שהאהבה שאת נותנת, חוזרת אלייך. כי מי לא רוצה להתקרב למישהי שמקרינה כל כך הרבה טוב סביבה.

וכמובן שתמיד כשקשה לך ועצוב, ולא משנה מאיזו סיבה - תזכרי שאת לא לבד. מוזמנת תמיד להתייעץ איתנו ולשתף.

בהצלחה בכל,

נתנאל