שאלה
אהלן, יש לי שאלה שאני איתה בראש כבר המון זמן... יוצא לי להיפגש עם כל מיני אמירות שכביכול קצת סותרות את עצמן. לדוגמא: מצד אחד "תהיה מסור, תמסור את הנפש הוא אח שלך הוא יהודי הוא צריך עזרה ואתה לא תיתן לו?!", אבל מצד שני "ששום דבר לא יפגע בך ויגרום לך להיות ח"ו פחות שמח או מיואש". מצד אחד "תשמח במה שיש לך כי שום דבר לא מובן מאליו בכלל בכלל". אבל מצד שני "מה שיש לך הכי מגיע לך בעולם כי עבדת על זה וזה מגיע לך". מצד אחד "אל תשאל למה ותחפש למה דווקא לך זה קורה - הקב"ה לא עובד אצלך", אבל מצד שני "תחשוב ותחקור למה זה מגיע דווקא לך ותמצא תשובה". מצד אחד "מגיע לך הכל", אבל מצד שני "לא מגיע לך כלום".
אין לי כ"כ תשובה לגבי מה האיזון הנכון... מתי אני צריכה לקבל על עצמי את הדין באהבה ומתי לשאול ולברר? מתי להבי ומתי לעשות בלי להבין?
אשמח אם תעזרו לי☺.
תשובה
שלום וברכה אליה היקרה ותודה רבה שפנית אלינו!
השאלה שלך היא שאלה חשובה מאוד, היא מבררת נקודה יסודית שהינה מפתח לגישה לחיים של יציבות, איזון ושלמות אישית ונפשית.
איזונים זו הגדרה נכונה, כי כשמה כן "מאזנת" את המציאות. המשמעות של המילה איזון היא, שאין רק צד אחד, אלא יש גם צד שני ומשתמשים גם בו, וכאשר משתמשים בשני הדברים יחד נוצר איזון.
כאשר אנו רוצים למצוא תשובה חד משמעית לאיזונים נכונים, חשוב לדעת שככל הנראה...לא נצליח למצוא כזו! מדוע? מפני שכל מקרה נידון לגופו, לפי האדם, לפי יכולותיו ולפי כשרונותיו, לפי תנאי הסביבה בה האדם נמצא, לפי המעטפת החיצונית והזמנית העוטפת את האדם, ולפי המקום והזמן שהסיטואציה מתרחשת.
לכן, אין "שולחן ערוך" לענייני הרגש, הלב והנפש. מפני שזה תלוי בפנימיות רגשות הלב של האדם, כלפי מה שקורה לו או סביבו.
ובכל זאת, כקו מנחה שיוכל לתת לנו הכוונה כללית לחיים מאוזנים, אנו יכולים לומר שהמטרה היא שהאדם ירגיש שמחה בלב הנותנת לו סיפוק ממעשיו וממחשבותיו. כדברי דוד המלך "עבדו את ה' – בשמחה", שזהו יסוד כל עבודת ה'. לכן, אם לדוגמא כעת את נמצאת בסיטואציה שאת מרגישה שלתרום ולעזור יעשה לך טוב – מעולה. אך אם את מרגישה שאת לא במקום הזה כרגע, ולהתמקד במשהו שאינו "את" כרגע, יוציא אותך משלווה נפשית שאת כרגע זקוקה לה – אזי אין את מחויבת לעזרה זו. ועל כך אמרו חז"ל "אם אין אני לי – מי לי, וכשאני לעצמי – מה אני", כלומר שיש שתי גישות והאדם צריך להרגיש מתי נכון לו להשתמש בכל גישה.
קו מנחה זה נכון לכל הדוגמאות שהבאת בשאלה הנפלאה, ונכון לכל סיטואציה מעשית או חוויה רגשית בלב. כלומר, שכל מחשבה או "אמירה" שאנו מאמצים באותו רגע צריכה לגרום לנו לשמחה בלב, לחווית סיפוק נפשית, ולהרגשת שלמות פנימית עם ההחלטה שזה מה שנכון כרגע.
אמנם, נכון שלבד קשה למצוא "פיתרון קסם" לכל מקרה ומקרה, ולפעמים זה קצת מפחיד לסמוך על עצמנו ועל הרגשות שלנו, מפני שאולי אנחנו קצת "משוחדים" כלפי עצמנו. לכן זו הסיבה שחז"ל אמרו "עשה לך רב – והסתלק מן הספק", שאין הכוונה רק לעניינים הלכתיים, אלא חז"ל גם מלמדים אותנו שעלינו לעשות לעצמנו רב, דמות שמכירה אותנו טוב ושאנו יכולים לשתף אותה במה שעובר עלינו, ולקבל ממנה הכוונה לסיטואציות ומצבים שונים. כיוון שאין ספר חוקים אחד ברור לאיזונים רגשיים בחיים.
לכן, אני ממליץ לך בחום למצוא דמות שאת מרגישה בנוח איתה ושמכירה אותך, חברה טובה, מורה, מדריכה או כל דמות מוערכת בעיניך, שתוכלי לשתף אותה במחשבות ובהתלבטויות שלך על מנת שהדמות תאיר את נקודת מבטה לעניין זה.
כמובן, שלכל שאלה נוספת, אנחנו כאן בשמחה!
בהצלחה רבה ובהערכה עצומה!
ידידיה