חששות עקב המלחמה באוקראינה - אפשר חיזוק?

אהלן שיר.

רבים מאיתנו חשים לא פעם קושי גדול מול המציאות, ישנם דברים לא פשוטים שמתקיימים בעולם. אך התחושה הזו לעיתים מבקרת והולכת, נשכחת. מדהים לראות אצלך את אכפתיות גדולה, הדברים לא נשארים רק במרחב של מחשבה אלא ממש נכתבים כי הם נוגעים באופן הכי אמיתי באדם שאת – וזה כשלעצמו דבר כל כך מחזק ויפה, את עוד הוכחה שיש טוב בעולם הזה.

אכן, ישנו חשש גדול למול הרוע והאסון שפוקד את אחינו שבאוקראינה. כשיש לנו חשש מול הנעשה במרחקים מתווספת לזה לא פעם תחושת חוסר אונים, ותסכול – אני כאן והם שם, ומה אני יכול לעשות מול כל התופת הזו שקורית לאנשים היקרים לי?

נראה שחשוב שנפתח בשאלה יסודית - התחושה הזו של החשש, האם היא טובה? האם עלינו להפטר ממנה? מסתבר שהם אחד הדברים החזקים ביותר שפוקדים אדם בחייו.

אירועי קצה מעוררים בבני אדם שונים תחושות שונות. חלק מאיתנו יגיב באדישות, חלק אחר יגיבו בכעס, חלק יכחישו ואחרים יגלו רחמים. אנו כמובן חפצי חיים ולא מעוניינים ברע, אבל כשמופיע כזה, הדבר יכול להוכיח לנו עד כמה אנחנו מחוברים, לעם שלנו, לעולם. כאשר כואב לי על פיגוע לא עלינו – הדבר מנכיח בצורה עצמתית את החיבור והקשר, זו כמו תזכורת עבורי לעד כמה חשוב לי האחדות והקשר. ולכן כאשר אנו חווים את הקושי מול הנעשה חשוב שנתבונן אל תוך עצמנו ונבין מאיזה מקום התחושה הזו מגיעה ויוצאים עם מתנה ראשונה – איכפת לי, הלב שלי נמצא במקום נכון ומכוון.

אך עם זאת, עדיין, מה אפשר לעשות? עצם ההיכרות עדיין לא מביאה רפואה לחששות האלו שאת מעלה, ושרבים נוספים חשים אותם.

אפשר לעשות מספר דברים:

1. ממחשבה למעשה- מלחמה מביאה הרבה חושך לעולם, ובכוחו של כל אחד מאיתנו להביא אור. כאשר ישנו אירוע קשה שמפעיל אותנו חשוב להפוך אותו לעשייה חיובית, כך אני יודע שהמפגש שלי איתו לא נשאר באוויר ובוודאי לא היה לחינם. לכן כל קבלה לעשיית טוב, בין עם חברים, משפחה או עם עצמי כשאני אומר לעצמי, זה הבאה של מעט יותר שלום לעולם הזה, הופכת את הקושי הכאב שלהם לאיזשהו משמעות, למרחב שמייצר גם טוב. האקט של הפעולה הוא חשוב כי הוא מוציא אותנו מחוסר אונים – למלאות, לעשייה להוכחה שהעולם הזה יכול להיות טוב!

2. סיוע - בתוך כך, אפשר גם לנסות ולברר על נושאים הנוגעים ישירות לאירוע - על מרכזי סיוע כאן בארץ לאנשים שברחו מהתופת. על שורדי שואה שחיים איתנו כבר עכשיו כאן איתנו וכן על זאת הדרך.

3. תפילה - תפילה היא אקט אולי הבסיסי ביותר שמבטא אכפתיות עבור האחר(לא סתם התפילה שלנו נאמרת בלשון "רבים"). תפילה אינה חוזרת ריקם ולכן במקום שלנו, הדבר אולי הראשוני שאנו יכולים לעשות – להתפלל לשלום האחר, לסייע לו עם הלב והמילים שלנו לרחמי שמיים.

4. צריכת חדשות – בתוך כל הקלחת, נראה שחשוב לתת את הדעת לגביי כמות החשיפה והדאגה גם לעצמנו. חשוב לשים לב, כי אנו צורכים חדשות במידה הנכונה. שווה לבדוק עם עצמי האם החדשות עליהם אני שומע מטיבים איתי או שמציפים אותי? לקבל מידע על הנעשה נותן לנו מצד אחד וודאות וכפי שהצגת כל כך יפה – אמפתיה. אך לעיתים הגבול דק ושווה לעשות בירור עם עצמי – האם צריכת החדשות שלי לגביי הנושא היא במידה או שהיא כבר מתחילה להציף אותי ושווה להמעיט? מדוע זה חשוב? כי כאמור, היא יכולה להוביל להמון תסכול שלעיתים הוא הולך וגדל ואז האתגר להתמודד איתו גדל גם כן. כמובן לקבל מידע זה חשוב – אך במידה.

שוב תודה גדולה על השאלה הזו – שמביאה איתה הרבה אופטימיות, והרבה אור.

בהצלחה בכל,

חנן