דעה "ממש לא שוליים סהרוריים": צעדת הדגלים צריכה לחשב מסלול מחדש - כפשוטו

בבוקר, אשתי הביאה לי פרח, "במה זכיתי?" שאלתיה. "זה מנשים שמסתובבות בעיר העתיקה, הסבירה. 'תג מאיר' הן קוראות לעצמן ומחלקות לערביי האזור 'מכתב התנצלות' על הפגיעה הכלכלית ובמרקם החיים שהם עומדים לחוות לרגל מצעד הדגלים המסורתי של יום ירושלים.

עשרות נערים מלאי תחושת "עליונות יהודית"

נו, שויין הפטרתי לעצמי. עוד פעם השמאלניות יפות הנפש האלה, מעוותות, משקרות, מסלפות ומוציאות דיבה. שה' ירחם עליהן. אחר הצהריים, כמיטב המסורת יצאתי עם משפחתי להשתתף בריקוד הדגלים. עטופים דגלי ישראל ומלאי שמחת חג ירדנו אל רח' הגיא, אל תוך נהרות של חוגגים, הנוהרים בריקוד ובשיר אל רחבת הכותל המערבי לחגוג ברוב עם את אחדותה של ירושלים ואת הנס האלוקי של מלחמת ששת הימים. ובושה התמלאתי וכאב ליבי עד מאוד.

העימותים בעיר העתיקה, אתמול צילום: Chaim Goldberg,Flash90

במשך יותר מחצי שעה עמדתי בנקודה אחת וראיתי עשרות רבות (!) של נערים וילדים, אחוזי שנאה ורווי תחושות נקם ואלימות, מלאי תחושת "עליונות יהודית", חובטים בפראות על דלתות חנויות ובתי התושבים, תולשים שלטים, מדביקים מדבקות של "נקמה", שוברים נורות ובעיקר, מחללים את שם ה'.

נערים עם חולצות ממותגות של מוסדות תיכוניים ישיבתיים

מול מבטי מג"בניקים משתאים, מאות נערים עם חולצות ממותגות של מוסדות תיכוניים ישיבתיים, שרו-צעקו בגרונות ניחרים שירים עם מילים שלא מצאתי בספר תהילים, "שישרף לכם הכפר" או "שועפת עולה באש", עם הבלחות של "מוות לערבים".

ריקוד הדגלים, "לא יועילו לנו תירוצים" צילום: Chaim Goldberg,Flash90

במקום לרקוד ולשמוח, נאלצתי לנסות לבלום בכוחי הדל מקרי קיצון ולהיות עסוק בעיקר בניסיון חינוכי לתווך לבני הצעיר את המציאות. כמובן, אלה לא היו כולם ואף רחוק מאוד מהרוב, אך ממש לא מיעוט זעום או שוליים סהרוריים. לא יועילו לנו תירוצים. נכון, סיימתי את הערב בריקוד עדין, שקט ומרגש במעגל של בחורים מתוקים מהדרום יחד עם ראש הישיבה שלהם, אך את המילים שהם שרו "תסיר חרפה מעיר" לא ידעתי לכוון במדויק.

לחשב מסלול מחדש - כפשוטו

גילוי נאות: הכותב גר ברובע המוסלמי ולא התבלבל ביחס לריבונות הראויה בירושלים, אז אל נא תקלו על עצמכם ותפטירו כנגדי "שמאלני", כמו שחטאתי אני רק הבוקר. ומה אני מציע? לבטל את ריקוד הדגלים? להוריד את הדגל ולוותר על מה שנותר מהחג הזה?.

הפתק שהתחיל את היום צילום: ללא

לא. כמי שזכה להיות שותף פעיל בחגיגה הזו במשך המון שנים, אני יודע שאפשר גם אחרת. מה פתאום לבטל, אפילו לא להגביל. אין שמחה גדולה מזו, אין תחליף ליופי הכחול-לבן הזה השוטף את העיר, אין חשוב ומרגש ממעגלי הריקודים ברחבת הכותל.

ראויה ירושלים שלנו שנבוא לרקוד ברחובותיה בהמונינו, הלוואי שנהיה ראויים לה גם אנחנו. אשתי (זו שהתחילה הכל והביאה לי פרח בבוקר) הציעה 'לחשב מסלול מחדש' כפשוטו: לשנות את מתווה הצעדה כך שדווקא הנערות והנשים תבואנה דרך שער שכם ורח' הגיא והנערים כולם יצעדו פנימה אל העיר העתיקה משער יפו, שער ציון והאשפות.