כבר תשעה חודשים שהן מחזיקות את הבית. מבשלות, מכבסות, מקפיצות למסגרות, מנקות וגם עושות קידוש על היין בשבת. בין לבין הן דואגות לאחד שנמצא שם רחוק, מתפללות לשלומו ורק מקוות שיחזור כבר - אחרי שהחזיר את החטופים. הלוחמות בעורף לוחמות בשקט, לא בשדה הקרב, אבל למרות שהן ממש ממש עייפות הצלחנו לתפוס כמה מהן לשיחה קצרה.
-
עוד באותו נושא"קשה לי לחבוש כמה כובעים בו זמנית ולעשות הכול בשמחה ובנחת - ולבד"
09/07/24 17:02
עוז וליאור אליאס, בני 34 מירושלים, הם הורים לארבעה בנים בגילאי 9, 6, 3 ותינוק בן חצי שנה. בשגרה ליאור היא צלמת משפחות ותדמית לעסקים, אך במשך חמישה חודשים היא תפקדה גם כאמא וגם כאבא, כשעוז לחם בחטיבת המילואים יפתח (קומנדו המילואים). כרגע עוז בבית, אבל בעוד חודש יצא לסבב נוסף של מילואים.
מה הדבר הכי קשה בזמנים שעוז במילואים?
"הכי קשה בלעדיו זה הקושי של הילדים, שאין תמונה משפחתית שלמה. משהו בביטחון של הילדים נסדק וגם בשמחה שלהם. והקושי הוא גם חוסר הזמינות והצורך זוג ידיים".
סיטואציה מאתגרת שזכורה לך במיוחד?
"הלידה של הקטן התרחשה כשעוז עוד היה במילואים. בערב לפני הלידה היו לי צירים, נסעתי לבית החולים ועדכנתי את שלישת הקישור שתיצור קשר עם עוז בעזה. אחרי כמה שעות הוא התקשר ואמרתי לו שכבר משחררים אותי ואעדכן אותו בזמן אמת. חזרתי הביתה ולפנות בוקר ירדו לי המים, אבל כבר היה בלתי אפשרי להשיג אותו. התפניתי באמבולנס כשיש לי צירי לחץ".
עוז עם התינוק, אחרי הלידה. "חוויה של שמחה ושל בכי" צילום: פרטי
"הלידה הייתה חוויה של בכי ושל שמחה. בכי על הלבד, על החשש ובעיקר על המצב הבלתי נתפס הזה. ב-7:35 בבוקר הוא התקשר וצעק לי 'אני בחוץ, חכי לי שעתיים ואני מגיע', צחקתי ואמרתי לו שהתינוק כבר בחוץ".
מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד כשהוא חוזר?
"עוז חלם בעבר שנקדיש בכל בוקר כמה דקות לקפה ביחד, אז כשהוא חזר נדדנו בין בתי קפה עם נופים יפים כדי לשתות את הקפה שלנו יחד עם הודיה על הארץ ועל הביחד שלנו, ששניהם לא מובנים מאליהם".
מה הכי נותן לך כוח בתקופה הזאת?
"ההבנה שאנחנו חלק מכתיבת ההיסטוריה של העם היהודי והזכות להיות חלק ממלחמת מצווה. ושהשמש זורחת למחרת, ותמיד מגיע יום חדש".
משפחת אליאס צילום: פרטי