סרבן גט, שחי בנפרד מאשתו מזה כ-10 שנים, הסכים בימים אלה לתת גט לאשתו רק בגלל שבצוואת אביו נכתב שעליו לתת גט. בהתאם לצוואה במידה והסרבן לא ייתן לאשתו גט, האחים מצווים להחרים את האח הסרבן גם מהלוויה, השלושים והאזכרה במלאת שנה למותו האב.
בני זוג עולים חדשים מצרפת, שביניהם פער גילים של למעלה מ- 20 שנה, ניהלו בבית הדין הרבני האזורי בירושלים תביעת גירושין בשל רצונה של האישה להתגרש מבעלה. לדבריה הבעל הצר את צעדיה בבית, עקב אחר חשבונותיה והוצאותיה ולא נתן לה נגישות לכסף לצורך ביצוע קניות לבית.
הבעל שחשש כי הדבר יפגום במעמדו בחברה, סירב להתגרש מאשתו הצעירה ואף חזר לצרפת בעקבות כך. בני הזוג התגרשו אזרחית בחו"ל, אך כל מאמצי בית הדין הרבני האזורי בירושלים ובית הדין הרבני בצרפת להסדרת הגט עלו בתוהו.
הרב יעקב חביב, אשר מסייע לעולי צרפת בארץ, יצר קשר עם הבעל הסרבן ובני משפחתו בצרפת. אביו של הבעל הודה בפני הרב כי על בנו לתת גט לאשתו והבטיח כי יסייע בנדון , אולם לא הצליח לשכנע את בנו הבכור לתת גט לאשתו.
לפני כשנה נפטר האב הקשיש וכשפתחו בניו את הצוואה, גילו כי על פי הצוואה על הבן הבכור לתת גט לאשתו, שאם לא כן מצווה האב את האחים להחרים את בנו בכורו ולהימנע מכל קשר עימו. שיאה של הצוואה היא בבקשת האב שלא לתת לו להשתתף בלוויה, בשלושים ובאזכרה במלאת שנה לפטירת האב. כמו כן בקש האב הקשיש מבניו כי יקברו אותו בארץ ישראל.
הבן, סרבן הגט, המשיך בסרבנותו ולא יכול היה להגיע להלוויה של אביו הן בגלל החרם שהוטל עליו והן בשל צו עיכוב יציאה מהארץ, שהוטל עליו ע"י בית הדין הרבני האזורי בירושלים.
עתה לאחר שעברה שנה והבעל הסרבן ראה כי החרם שהוטל עליו ע"י אבי המשפחה אכן מבוצע ונבצר ממנו להשתתף אף באזכרה במלאת שנה לפטירת האב, הוא נמלך בדעתו והודיע לרב חביב שמכיוון שהחרם והנתק ממשפחתו הקשה עליו מאוד, ומכיוון שחלם כי אביו בא אליו לשכנעו לתת גט , הוא החליט, באיחור של 10 שנים, לתת לאשתו גט בתנאי שיסדרו לו מניין אנשים לאזכרה על קבר אביו. לאחר שאל הקבר בהר המנוחות הגיעו מניין חסידי חב"ד שקיימו אזכרה לנפטר הסרבן נתן את הגט המיוחל לאשתו בבית הדין הרבני האזורי בירושלים.