קראתי את הכתבה שלך באתר "כיפה" בנושא אבטלה אל מול עבודה "בזויה". הנושא העלה אצלי שאלה שמאוד רלוונטית אליי כרגע. אשמח לשמוע את דעתך בנושא.
בעלי לעתיד (ב"ה מתחתנים בעוד שבוע) בן 29, עשה בעבר תואר ראשון במנהל עסקים, עבד בתחום מזה שנתיים והתכוון להמשיך במסלול. מאז שהתחיל לעבוד בתחום זה, יש לציין שהיה נתון כל הזמן בסטרס נפשי, עבד מבוקר עד לילה (לא נשאר זמן פנוי לשום דבר אחר, הוא נאלץ לזנוח את כל תחומי העניין האחרים שהיו לו) - גם במשרד וגם בבית לאחר מכן. בשלב מסוים החל ללמוד לתואר שני בתחום, אך התקשה ולא הצליח בלימודים כי היה עסוק כל הזמן בעבודה.
נסיבות החיים הובילו לכך שנאלץ לקחת הפסקה מהעבודה, לשבת בבית ולהרהר בהמשך חייו המקצועיים. הוא הגיע למסקנה שאם ימשיך להתפתח בתחום עבודתו הנוכחי, הלחץ הנפשי והאחריות הנופלת עליו רק יגדלו ובעתיד, לכשיהיה ב"ה איש משפחה, הוא חשש שלא יוכל להקדיש כמעט מעצמו לאישה ולילדים וכן להתפתחות האישית שלו. חשוב לציין כי התחום בו עבד עד כה הבטיח הכנסה חודשית נאה מאוד ונאה אף יותר בהמשך הדרך.
לאחרונה, לאחר התבוננות פנימית, החליט כי הוא רוצה לעבוד בתחום שירגיש בו סיפוק אישי רב וכי הוא מעוניין לעבוד במקצוע טיפולי עם ילדים ובני נוער. הוא החל בלימודי פסיכולוגיה, ז"א התחיל את כל לימודיו מהתחלה. כרגע אינו יודע כמה זמן ייקח מסלול לימודים זה ובאיזה נתיב ילך בדיוק (היות שהתחום מאוד כללי). היות שהלימודים תובעניים וחשוב לו להצליח בהם, כרגע הוא עובד בצורה חלקית בלבד.
מאז שהכרתי אותו (כבר לפני למעלה משנה), אני מרגישה שחל בו שינוי לטובה ושעצם זה שהוא החליט לשנות את מסלול חייו השפיע עליו לטובה בהרבה תחומים בחיים - הוא נראה יותר שלם עם עצמו, נראה רגוע ומאושר יותר. הדבר היחיד שמפריע לו וש"יושב" לו בראש הוא עניין הפרנסה. הוא חושש שבשלב מסוים אהיה מתוסכלת מכך שאינו מצליח לפרנס אותי ואת משפחתנו שתגדל ב"ה בעתיד. אני, לעומתו, מרגישה שעליו להמשיך בנתיב הזה גם אם זה "יגזור" עלינו עתיד כלכלי פחות טוב כי אני רוצה בטובתו ורואה איך הוא מתפתח כאדם. וחוץ מזה, מה אנחנו באמת יודעים לגבי העתיד...?
הייתי רוצה לשמוע את דעתך בנושא (האם נכון/לא נכון לדעתך לעשות שינוי שכזה בשלב זה בחיים). ובנוסףֿ, כיצד אוכל לתמוך בו ולעודד אותו?
תשובה:
דומני כי בשאלתך מקופלות למעשה שתי שאלות משמעותיות: הראשונה, מתי כדאי לעשות הסבה? והאם נכון לתמוך בבן זוג שרוצה לצאת להרפתקה מסוג זה?
והשנייה, כיצד מתמודדים עם הדאגות הכלכליות שמתלוות להחלטה לעשות הסבה; בפרט כאשר ההסבה נעשית ממקצוע בעל הכנסה בטוחה לכאורה (שכן כפי שציינת בדבריך איננו באמת יודעים מה יהיה בעתיד) למקצוע עם עתיד כלכלי לא ברור.
במאמר הנוכחי אבקש להתייחס לשאלה הראשונה.
מתי כדאי לעשות הסבה?
כאשר לא טוב לאדם בעבודות שאליהן הוכשר בלימודיו אזי מתחילה לרחף באוויר השאלה האם לעשות הסבה. המרחק בין שאלה זו לבין החלטה ביצועית לעשות הסבה תלוי ברמת הקושי שחווה האדם בעבודה. כאשר האדם חווה קשיים בעבודה, אך הוא חווה גם הצלחות ובסך הכול מצבו הנפשי טוב, אזי בדרך כלל אין זה חיוני לעשות הסבה. שכן אחרי הכול אין ערובה לכך שבמקצוע אחר יהיה לו טוב יותר.
בסופו של דבר צריך לזכור שמדובר בעבודה (ובדרך כלל לא משלמים לאדם כסף על דברים שהוא היה עושה גם בחינם), לכן מטבע הדברים שכמעט בכל עבודה ייתקל האדם בקשיים ובדברים שלא נעים לו לעשותם. אך, כאמור, אם בשקלול הכולל מצבו הנפשי טוב והוא חש נחת בשגרת היום-יום הרי שיש בכך כדי להעיד כי הוא נמצא במקום עבודה טוב עבורו.
לעומת זאת, אם האדם סובל בעבודה, עד כדי כך שהדבר פוגע במצבו הנפשי, מביא אותו לעצבות קבועה ולתחושת תסכול עד כדי הרגשה שהוא כבר לא מסוגל ללכת יותר לעבודה - אזי בהחלט יש לשקול בחיוב לסיים את העבודה ולחפש עבודה אחרת או לעשות הסבה; כפי שאכן עשה בעלך.
האם לתמוך בבן זוג שרוצה לעזוב עבודה ולעשות הסבה?
אם מרגיש האדם שכלו כול הקיצין ואין הוא רוצה או יכול להישאר יותר במקום עבודתו הרי שבפני בן זוגו ניצבות שתי אפשרויות. האחת, לנסות לשכנע את בן הזוג להישאר במקום עבודתו בין אם על ידי חיזוקים והצגת היתרונות שיש במקום העבודה הנוכחי, כגון הכנסה גבוהה, ביטחון כלכלי, קרבה לבית וכד', ובין אם על ידי הפחדות, כגון מה יהיה? ממה נחיה? ומה יקרה אם תעשה הסבה אך לא תמצא בה עבודה או שתמצא עבודה אך גם בה לא יהיה לך טוב?
האפשרות השנייה, היא לומר לבן הזוג שאנו תומכים בו באופן מלא ואם יחליט לעזוב את העבודה ולעשות הסבה נעמוד מאחוריו ויהי מה.
אני ללא ספק מצדד באפשרות השנייה, זאת משום שאם נאלץ את בן זוגנו להישאר במקום עבודה שלא טוב לו שם - אזי הוא יהיה מתוסכל וממורמר. לבסוף התסכול והכעס יצאו על כל המשפחה ותיווצר אווירה לא נעימה בבית; זאת לצד האשמות שחייו נהרסו בגלל בן זוג לא תומך.
מנגד, אם נתמוך בבן הזוג ו"נזרום" עם רצונו לעזוב את מקום עבודתו ולעשות הסבה הרי שבכל מקרה גם הוא וגם אנו נרוויח מכך. שהרי ממה נפשך, אם ההסבה תצליח ויהיה לו טוב יותר במקום העבודה החדש - הרי שעזיבת העבודה בוודאי הייתה הצעד הנכון; ואם בסופו של דבר הוא יחליט לוותר על ההסבה ולהישאר במקצועו הראשון - הרי שלפחות הוא ינפץ את החלום לעשות את ההסבה ולא ימשיך לחיות את חייו בתחושת התסכול שהוא מחמיץ את עבודת חייו.
על כל זאת יש להוסיף שבן זוגך יעריך מאוד את העובדה שעמדת לצדו חרף הסיכונים הכלכליים. יש בצעד זה כדי להעיד יותר מכול על אהבה שאינה תלויה בדבר (ובענייננו - בכסף).
אודה שגם לי הייתה (ועודנה) התלבטות האם לעשות הסבה למקצוע ההוראה. בהסתכלות מבחוץ המקצוע נראה לי קוסם: ללמד תורה, להשפיע, לסיים מוקדם את יום העובדה, חופשות ועוד.
לאחר התייעצות עם אשתי החלטנו שכדאי שאבדוק את המקצוע, שכן אם יהיה לי טוב - אז אוכל לעבוד במקצוע שבו יהיה לי סיפוק, שבו ארגיש שאני מגשים את ייעודי; ואם לא יהיה לי טוב - אז לפחות אפסיק לחיות באשליות שאני מחמיץ את עבודת חיי. כידוע, "אין שמחה כהתרת הספיקות", ולכן אחרי הכול גם בניפוץ של אשליה או של חלום עשויה להיות שמחה של התרת הספק, שמא במקצוע אחר היה לנו טוב יותר.
לסיכום, מדבריך משתמע שבעלך עשה את ההחלטה הנכונה, היות שלא יכול היה להמשיך במקום העבודה הראשון, שזה באמת היה מעבר לכוחותיו. העובדה שהוא נראה יותר שלם עם עצמו, יותר רגוע ומאושר מעידה על נכונות ההחלטה. התמיכה בו צריכה להתבטא בחיזוק ובאמירה שיעשה את הדבר שיגרום לו להיות מאושר ושאת תעמדי מאחוריו בכל אופן (גם אם לבסוף חלום ההסבה יתנפץ והוא ייאלץ לחזור למקצוע הראשון). לשאלת הדאגות הכלכליות אתייחס אי"ה בפעם הבאה.
הכותב הוא רכז פעילות תורנית וחבר הנהלת נאמני תורה ועבודה. שאלות הגותיות בענייני עבודה, פרנסה וכדומה ניתן להפנות ל: orinoy1@gmail.com