להתחתן זה חתול בשק! גם אם אנחנו חברי ילדות או מכירים כבר שבע שנים, גם אם עברנו יחד משברים. להתחתן זה חתול בשק. אין לנו מושג מי נהיה, מה נהיה, מי יהיו ילדינו ואיך הם ישפיעו על חיינו. איך אפשר להתחייב לנצח על מסע לא ידוע שכזה? אם נשתנה? נישחק? נתרגל? נחליף תחפושת? אידיאולוגיה? תפיסת עולם? שליחות? אם התחביבים שלנו ישתנו? איך אפשר לדעת שתמיד נהיה מתאימים? ואולי עכשיו לפני שנוחתים אל מציאות עמוסה של חיים זו פשוט אופוריה לא ריאלית? איך עושים את זה? על בסיס מה מתחייבים?
שלב ראשון וחשוב הוא חוויה ותחושה שנוכחות עם אדם אהוב זה, עושה לי טוב. מיטיבה איתי. מוציאה ממני את המיטב. כשאני איתו אני מגלה עוד על עצמי. כן, השלב הראשון הוא אהבת עצמי.
בלי תחושה בסיסית זו עלולים להיקלע לקשר מנצל, פוגעני, מבטל. הבעיה היא שאנשים מתחברים מתוך שלב זה ונשארים בו, ב-אהבת עצמי, ולא משקיעים במימדים הנוספים של אהבת הנתינה, אהבת הדבקות, אהבת היצירה המשותפת ועוד מימדי אהבה זוגית...
ט"ו באב, חג האהבה- אנחנו רוצים לדבר על ההבדל בין קשר מבוסס בחירה אישית בלבד לבין קשר שנוכחת בו בת קול.
אחת הבעיות היא כשקשר זוגי מבוסס רק על בחירה.
למה אנחנו מתכוונים?
אנחנו בעד חיי אהבה של בחירה, ולכך אנחנו מחנכים, את זה אנחנו מלמדים. בחירה של סטנדרט תקשורת, בחירה איך לריב נכון, בחירה להקדיש תשומת לב לאינטימיות, בחירה להקדיש זמן לאהבה.
אך כאשר קשר זוגי מבוסס רק על בחירה ללא אמונה בבת קול, ברגעי משבר הבחירה שלא מקבילה ונוכחת אף יותר מהבחירה שכן.
בהתחלה הוא עשה לי טוב, ועכשיו הוא לא עושה לי טוב.
אנחנו רואים שכאשר בני הזוג במשבר, אם מעבר לבחירה שלהם זה בזו, יש להם גם אמונה שהם נועדו זה לזו. (ולא מדובר פה על קשר פוגעני ולא בריא, רק על משבר זוגי) האמונה בבת קול שהם נועדו זה לזו נותנת להם כוח ואופק זוגי רחב יותר. זה יקנה להם פרספקטיבה ומשאבים לחיפוש אחר החיבור הזוגי המשתנה ומתחדש ללא הפסק. אמונה זו בבת קול מאפשרת לרבדים של צמיחה חדשה להפציע ולהתגלות דווקא מתוך סדקים ובקעים באדמה יציבה כי החוויה הזוגית היא חוויה עתיקה מתחדשת וניצחית של צמיחה ותנועה.
טו באב- זה 40 יום לפני כה' אלול, יום בריאת העולם. וכמו ש40 יום לפני יצירת האדם יוצאת בת קול ואומרת "בן פלוני לבת פלוני" כך בטו באב, יוצאת הבת קול של העולם. זהו יום שממנו נובעים ובו מושרשים כל החיבורים והזיווגים בשורשם.
אנחנו חברי ילדות, חברים מגיל 14. גדלנו יחד (מתוך עולמות שונים בתכלית אני מצפת והוא מתל אביב) יש לנו המון במשותף. אבל אנחנו מאוד מאוד שונים. וגם מאוד משתנים ודינאמים. וברגעי משבר, רגעים שבהם אפילו יכולה לבצבץ תחושה של- מה אנחנו עושים יחד? או וואו, זה לא האדם שהתחתנתי איתו. הבת קול שבתוכי שיצאה לעולם 40 יום לפני שנוצרנו ואמרה בן למשפחת שומר לבת למשפחת בוצר מגבירה את את קולה ומספרת לי שוב את האחד העמוק שלנו, את הנצח המשותף שממנו באנו ואליו אנחנו הולכים. ומתוך כך, את ההפריה, הגדילה והצמיחה האישית והזוגית שיש לנו ברגעי מתיחה, שבהם לרגע נהיה צפוף בביחד אבל באמת, זו קריאה לבנות ולגלות את קומת האהבה הבאה. אז לחיי אהבה המלווים בבת קול ומגלים התחדשות אינסופית- לכו לחגוג.
הכותבים: יהונתן ויסכה שומר - בעלי "כלים שלובים", מרכז להתפתחות אישית וזוגית.
המעוניינים לקבל בכל שבוע לקראת שבת, שאלה/תרגיל/ התבוננות זוגיי, מוזמנים להצטרף לקבוצה הנקראת "עונג שבת זוגי". אין בקבוצה שיח ואפשרות לתגובה, רק הזדמנות לקבל הזמנה למפגשון זוגי של השראה. לקבלת קישור הצטרפות לקבוצת הוואצאפ, שלחו בקשה לכתובת המייל: orpnimi1@gmail.com.