פרשת הנערים הישראליים שנעצרו בקפריסין ביום רביעי, ה-17 ביולי 2019 (י"ד בתמוז תשע"ט), טלטלה את הציבור הישראלי מני היוודע המקרה, והסערה סביבה טרם דעכה ושקטה. מיותר כמעט לציין כי המעשים שנעשו אסורים בתכלית האיסור מבחינה הלכתית, ואין מן הראוי למנותם כאן כרוכל אחד לאחד. כמו כן היו מעורבים במעשיהם גם היבטים בלתי מוסריים בעליל, וקיים צורך ממשי להפיק לקחים הן במישור האישי והן במישור הציבורי והחינוכי.
לצד כל זאת, חיוני אף להעיר הערות אחדות שיאירו את העניין מהיבטים ומכיוונים נוספים אחדים, מבלי להצדיק את מעשיהם ומבלי להעניק להם גושפנקה. לאחר מאסרם של שנים עשר הנערים, דיווחו אמצעי התקשורת על החשדות שבהם נחשדו, של אונס כביכול של נערה בריטית. הציבור הרחב האמין לדיווחים, התיר את הרסן, בין היתר במדיות האלקטרוניות השונות, ונטל לעצמו חירות לשפוט את הנערים מכל עבר וכיוון. על הנערים הוצא שם רע בפומבי, שמם הטוב נפגע, דמם הותר והם כונו בכינויי גנאי. דינם נחרץ בלא משפט בהיותם מאחורי סורג ובריח, והם הפכו להיות בגדר נאשמים וודאיים. כל זאת קודם שהתבררו הנסיבות האמיתיות, לרבות העובדה שחלק מהם לא היו קשורים כלל למעשים, ובשעה שהייתה לכולם חזקת חפות. רבים מקרב הציבור הדתי נטלו חלק וחבל בחגיגה הזאת והיו שותפים לה. כל זאת בניגוד מוחלט הן לחוק לשון הרע במדינת ישראל והן כמובן להלכות שמירת הלשון. גם לאחר שחרורם של שבעת הנערים בפעימה השנייה, ביום ראשון, ה-28 ביולי 2019 (כ"ה בתמוז תשע"ט), הובעו הערכות ועמדות קשות כלפי מעשיהם בציבור הכללי, וכן גם בציבור הדתי, וחלקן היו אסורות על פי אמות מידה הלכתיות.
כל המערכת של הלכות שמירת הלשון שאנו אמונים עליה נעלמה בהקשר לפרשה זו מעיניהם של מי שהוציאו את שמם של הנערים לשמצה, והיא התנדפה כלא הייתה. כל זה מאחורי גבם בבחינת "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" (דברים כז, כד). ביום שחרורם של שבעת העצורים האחרונים, מתי מעט בחרו להתנצל בפניהם בפומבי. בהקשר זה צריך לומר כי זמן קצר לאחר שחרורם, מיהר אחד מרבני הציונות הדתית לפרסם בקשת סליחה מהנערים, אם כי אפשר לשער שהם עצמם לא התוודעו לכל השיג ושיח הזה. כמו כן העיתונאי רוני דניאל התנצל ביום שחרורם על דברים בלתי ראויים שאמר בנושא ימים אחדים קודם לכן.
לפיכך לאור הדיבה רחבת ההיקף שהוצאה כנגד הנערים, צריך לומר בריש גלי כי לא הם בלבד כשלו, אלא רבים מהציבור כשלו אף הם, ומבחינה זו בנוגע לתגובתו ולהתנהגותו הבלתי ראויות של הציבור צריך לקרוא את הכתוב "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים" (משלי כז, יט); אלה כמו גם אלה התנהגו שלא כדבעי. לא זו בלבד שהנערים נחשדו לשווא על עבירות שלא ביצעו וקלונם יצא ברחבי העולם, אלא הם נאלצו להתמודד עם ההאשמות הציבוריות כלפיהם. עורכי דינם של הנערים עמדו על הבעייתיות הזו, וכן עם שחרורם זעקו הנערים גופם בדבריהם לתקשורת את זעקתם נגד רצח האופי שנעשה להם.
על הוצאת שם רע על הזולת אין לפי ההלכה מחילה עולמית, והנפגע רשאי מצד הדין שלא למחול לפוגע (ראו בין היתר ירושלמי, בבא קמא פ"ח ה"ז, ו ע"ג; בית יוסף, חו"מ, סימן תכ; המאמר פרי עטי "מעוות לא יוכל לתקון", אתר כיפה, י"ז באלול תשע"ז). עולה בפשטות השאלה כיצד ייתכן שאנו מצווים ועומדים על שמירת המצוות בכלל, ובכלל זה מוזהרים על שמירת הלשון, ומכל מקום כל מה שתואר התאפשר בציבור הדתי. הדבר צורם באורח מיוחד עתה בימי בין המצרים. הנערים נעצרו ימים אחדים קודם לכן, אולם שחרורם מיד לאחר שבת מברכים של חודש מנחם-אב, העצים את האבסורד על כך שנשפטו לשבט בידי הציבור על מעשים שלא ביצעו. לפיכך, לאור כל האמור, גם מי שהוציאו את דיבתם של הנערים רעה, צריכים להכות על חטא על מעשיהם, ולא הנערים לבדם, ולכאורה עליהם לבקש מחילה מהנערים עצמם שאינם גם מחויבים למחול להם.
ראוי להזכיר מקורות אחדים שיש בידינו המטעימים כי העובדה שעלי חשד לחינם שחנה הייתה שיכורה והעובדה שיהודה טעה וסבר שתמר הייתה זונה, נחשבה לנשים אלה לצדקה. אחד המקורות בנושא המובא בחיבור "טעמי מסורת המקרא" לר' יהודה החסיד (מהדורת לנגה, עמ' 19–20), מזכיר בסופו אמיתה כללית ולפיה "כל מי שמחשבים עליו דבר רע ואין בו" נחשב לו הדבר לצדקה. לכן אדם הנפגע פגיעה רעה מצד הזולת עתיד לזכות בתמורה על כך לשכר טוב, בלא כל קשר לזכויותיו האישיות, וזהו מענה הולם ליחס נָלוֹז שהיה מנת חלקו (לניתוח מפורט של המקורות בעניין זה עיינו המאמר פרי עטי, "פקידת חנה - הכשרה הנחשדת", הצופה, כ"ו באלול תשס"ח, סופרים וספרים, עמ' 76–77). הנערים שהיו מעורבים בתקרית בקפריסין רק יצאו ממאסר, והיו צריכים להתמודד עם פגיעה בלתי מוצדקת מבחינה הלכתית וחוקית בשמם הטוב על מעשים שלא ביצעו. אין ספק שהנסיבות הללו מקנות להם זכויות, בלא כל קשר לאותם מעשים שכן נעשו על ידי חלק מהם.
כידוע שליח חב"ד בלרנקה ואיה נאפה שניאור לויטין סייע לנערים העצורים באספקת מזון כשר וכיפות. אנשי חב"ד אף קידמו את פניהם עם שחרורם, עודדום לברך "שהחיינו" ושמחו עמהם. היו כמובן מי שדיברו בעקבות כך בגנות מעשיהם אלה של חב"ד ושל הנערים עצמם. בתוך כך אפשר להזכיר כי בעיתון הארץ מיום שישי, ה-26 ביולי 2019, התפרסם תמליל של ראיון טלפוני ביקורתי של ניר גונטז' עם שניאור לויטין בגין אספקת מזון כשר לנערים. אף בציבור הדתי היו מי שגילו לאחר שחרור הנערים יחס ביקורתי כלפי עצם לבישתם כיפות וכן על אמירתם את ברכת "שהחיינו" בנסיבות הנתונות. צריך לומר כי שליחי חב"ד ספגו ביקורת והוצאת שם רע שאינה מותרת על פי הלכות שמירת הלשון, ואף להם עומדות זכויות בגין כך.
אפשר לצייר את המקרה עם הנערים הישראליים בקפריסין ואת ספיחיו בצבעי שחור משחור, בלי לראות אף נקודת אור אחת. ואולם מבלי להפחית מחומרת המעשים, נדמה כי חובה עלינו אף לאחוז בדרכיהם של אותם חכמי ישראל שביקשו בכל עת ללמד סנגוריה על עם ישראל ועל יחידים מתוכה, ולתור אחר נקודות טובות ונקודות זכות במעשים שלא היו כה מזהירים, כגון רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שנהג ללמד סניגוריה גם על יהודים שלא תמיד הלכו בדרכי ישרים. כמו כן רבי נחמן סבר כי יש ללמד זכות על כל אדם, ואפילו על רשע גמור צריך לחפש ולמצוא בו אפילו מעט טוב, ועל ידי שמוצאים בו מעט טוב ודנים אותו לכף זכות, מעלים אותו באמת לכף זכות (ליקוטי מוהר"ן, תורה רפב). כך לדעתי אפשר על רקע מארג ההתרחשויות בקפריסין, לחלץ ולהעלות נקודות טובות ונקודות זכות אחדות הקשורות לפרשה.
נקודה טובה וחיובית אחת היא שהמעשים הללו לא נעשו על אדמת ארץ הקודש, ולא טימאו את הארץ, ועלינו להודות על כך ולהיות אסירי תודה. גם אם יטען הטוען שייתכן ומעשים מעין אלה עשויים להתרחש חלילה בארץ, אין הדבר משנה, אלא יש להודות על שהפרשה הספציפית הזאת אירעה בחו"ל. אני סבורה שחשוב לומר שהשגחה העליונה סובבה את הדברים באופן שהפרשה לא אירעה בארץ הקודש.
עוד ראוי להזכיר כי חלק מהנערים הביעו הרהורי חרטה ותשובה על מעשיהם. אחד מהם אמר זאת מפורשות עם שחרורו ב-28 ביולי: "עברתי ימים קשים, אינטנסיביים, ניקוי עוונות... היה לנו קשה מבחינת האוכל... כל דבר שבארץ זה נראה פשוט, פה אני הייתי צריך להילחם הרבה בשביל לקבל אותו... עד שאני לא אדרוך בארץ ישראל, אני לא אעכל את זה שאני באמת משוחרר. זה ממש נס גלוי... האמנתי שנצא זכאים, אבל לא האמנתי שבכזאת מהירות... בורא עולם עזר, התפילות שלנו נענו בשמים, והכל הסתדר מעל השכל וההיגיון". הוא הוסיף לומר כי פגש זה כבר את אביו, וכי הוא מאמין שהמפגש עם אמו ובני משפחה נוספים בארץ "יהיה מפגש מאוד מרגש ומעצים, ואני מודה לבורא עולם שנתן לי את הזכות הזאת לחזור לארץ". כן אמר כי הדבר הראשון שיעשה בארץ הוא "להתחזק בתשובה ואמונה, להתקרב כמה שיותר לבורא עולם כי בלעדיו כל זה לא היה קורה. לעשות כמה שינויים בחיים שלי כי אני מאמין שזה משהו שיעשה לי טוב, כי לא סתם אני הגעתי לפה. היה תיקון מסוים שהייתי צריך לעבור" (רותם אליזרע, "הנערים נוחתים בישראל. מסתמן: הבריטית תואשם מחר", אתר וינט, 28.7.2019). יש לקוות כי בעקבות ההתרחשויות הנערים כולם או חלקם יתקרבו לבורא עולם ויעלו על מסלול חדש. צריך לדעתי גם לומר בצורה ברורה בתור לימוד זכות עליהם כי ביגונם ממקום מאסרם, זכרו את ה' והחלו לחבוש כיפות, וחשו קירבה לבורא עולם, וכמו שנאמר "וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם" (תהילים קז, יג; יט) ו"מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'" (שם ל, א), ואל לנו לזלזל בכך.
נקודה נוספת שיש לומר היא כי על רקע המקורות בדבר חומרת אי שמירת הלכות שמירת הלשון, כל כמה שמעשי הנערים לא היו מרנינים וצריך להסתייג מהם לחלוטין, בנפרד מכך התגובה הציבורית הבעייתית כלפיהם מכל מקום הקנתה להם זכויות לא מעטות כפי שהוזכר לעיל, ושמא המהירות היחסית שבה השתחררו, מוקדם יותר מכפי שהם עצמם סברו שיהיה, כדבריהם ביום שחרורם, נבעה בין היתר מהזכויות שצברו מחמת הוצאת הדיבה ההמונית כלפיהם.
כמו כן צריך לומר כי העובדה שהיו בידי הנערים עדויות דיגיטליות אחדות שתמכו בגרסתם, גם אם הן הושגו בדרכים שיש מקום לפקפק במוסריותן, שימשו בסופו של דבר כהוכחות שסייעו בידם ותמכו בגרסתם לפיה לא מדובר היה במקרה אונס. כך בין היתר אפשר להזכיר כי יונה גולוב שהשתחרר בפעימה הראשונה ביום חמישי, ה-25 ביולי 2019 (כ"ב בתמוז תשע"ט), אמר זאת אף הוא בראיון עם שובם של שבעת הנערים (רותם אליזרע, "הנערים חזרו מקפריסין: 'קוראים לי "אנס" ברחוב'", אתר וינט, 28.7.2019). כמו כן, אחד הנערים הסתמך על צילומים שצילמה חברתו כדי לנקות את עצמו מאשם, והנסיבות שהיו שם אינן מותרות לפי ההלכה. מצד אחד אנו ניצבים בפני מצב שאיננו פשוט שכן עינינו הרואות שהישועה באה לנערים בין היתר באמצעות עדויות שתועדו תוך כדי ביצוע מעשים האסורים על פי ההלכה. אולם מצד שני, נדמה שעלינו להנמיך ראש, לגלות ענווה ולומר שאיננו יודעים ומבינים חשבונות שמים.
נקודה נוספת הקשורה לנושא הנדון היא שאנו, עם ישראל, יכולים וצריכים לנכס אותו לטובתנו. בשעתם הקשה הורי הנערים לא נטשו את בניהם, אלא הגנו עליהם ודיברו והפכו בזכותם, וכן אנשי חב"ד תמכו בהם וסייעו בידם. על רקע זה אנו יכולים לבוא בבקשה כללית כלפי הקב"ה, ללמד על עצמנו זכות גדולה, ולומר לפניו: "ריבונו של עולם, אל תטשנו ואל תעזבנו, אלא היה נא קרוב לשוועתנו בכל קראנו אליך, ופדנו, הצילנו והושיענו למען שמך". יש לקוות כי לימוד הזכות שנעשה כאן על המקרה בקפריסין, מבלי להצדיקו, ישמש גם כלימוד זכות על כלל ישראל, כמו שנאמר בברכת המזון "בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת".