בשרשרת גדולי הדורות שמור לרמב"ם מקום מיוחד. רבינו משה בן מימון, הנשר הגדול, היה ועודנו דמות בעלת ממדים רבים ומגוונים, אשר הגותו נאלצה להתמודד לא פעם עם רבנים שהתקשו לעכל את דמותו ואת הרעיונות החדשניים שהביע והפיץ. ראוי לומר כי דווקא התחומים הרבים בהם עסק וחידש הפכו אותו לאחד מעמודי התווך המרכזיים של התורה בכל הדורות כולם.
באופן לא מפתיע כל זרם רעיוני בעמנו ראה בו את המגדלור, מורה הדרך והאב המייסד של ההגות שלו. הפילוסופים היהודים ומקביליהם באומות העולם רחשו כבוד לו וליסודותיו שהפכו ברבות הזמן לאבני יסוד מחשבתיים. הרמב"ם היה אבי המחשבה המופשטת המוציאה מהפשט וקוראת מושגים בתורה לא כפשוטם.
אנשי המדע ראו בו מדען בעל אמונה, רופא שעוסק בכל תחומי הרפואה שייסד עקרונות בריאות מונעת על-סמך הידע המדעי של זמנו. תזונה נכונה, סדרי אכילה וחיים, כל אלו היו חשובים בעבר וחשובים גם היום. החיבור בין מדע ובין אמונה באל חי לא היה זר לרמב"ם, כך יכלו המדענים שחיפשו גשר בין דת ומדע לראות ברמב"ם את רבם.
אנשי ההלכה ראו בספריו את הניסיון הגדול להקיף את כל התורה שבעל פה. גם אם היו כאלו שביקרו את יומרתו לבטל את הצורך בלימוד התלמוד, הרי שהיום כולם מודים כי הרמב"ם הינו אחד מעמודי ההלכה המרכזיים עד כי השולחן ערוך מרבה לצטט אותו ברובן המכריע של ההלכות. שיטתו ההלכתית נחקרה רבות ועוד עתידה להיחקר לעומק גם בעוד שנות דור.
כאשר אנו מתבוננים בשיטתו ההלכתית נוכל לזהות בה יסודות רבים ובראשם הסתמכות על מסורת הפסיקה ודעת רבותיו, ובעיקר רבותיו של אביו. הוא מרבה להסתמך על רבינו חננאל, על תלמידו רבי יצחק אלפסי, תלמידו של הרי"ף היה הר"י מיגאש שבתורו היה רבו המובהק של מימון הדיין, אביו של הרמב"ם. הרמב"ם ראה בהם את רבותיו, וכך כתב בהלכות שאלה ופיקדון "והורו רבותי רבי יהוסף הלוי ורבו".
מעבר למסורת, אישיותו של הרמב"ם הייתה כוללת ודחפה אותו למזג ולחבר בין סוגי מקורות שונים. הוא הראשון שאיחד מדרשי הלכה עם מקורות תנאיים אחרים וערך דיון בין המשנה והתלמוד הבבלי והירושלמי. חיבור המקורות יחד הוא סוד פסיקתו החדשנית והמגוונת שהפכה אותו להיות מושא מרכזי להסברים, נימוקים וחילוקים בשיעורים הכלליים של ראשי הישיבות.
אחד הדברים המרכזיים שהיו חשובים לרמב"ם היה למצוא עקרונות וכללים בכל תחום בו כתב, הרמב"ם לא הסתפק בפרטי הדינים והרעיונות, אלא טרח למצוא כללים מנחים. כך בי"ג העיקרים שיסד כעיקרי הדת, כך ביסודות תורת הנפש עקרונותיה ודרכי רפואתה, כך גם בהקדמתו לספר המצוות בה יסד עקרונות לגבי הקביעה מהם תרי"ג מצוות, וכך בכל הלכה מהלכות ה"יד החזקה".
היציאה הרעיונית מהפרט אל הכלל הייתה לאור מנחה לפוסקים ולהוגים הרבים שבאו אחריו. הרמח"ל הושפע רבות מתורתו של הרמב"ם וטרח לשלב את תורת הרמב"ם עם תורת הקבלה ולשלבם זה בזה. מתוך כך הוא כתב בהקדמה לספר "דרך ה'" כי על האדם לעשות תורתו כללים ולא פרטים, שמתוך הכללים יבואו לידי הפרטים.
הרמב"ם היה הראשון לחבר קודקס הלכתי ללא כל מערכת הנמקות המציגה את השתלשלות ההלכה. בתחילה מהלך זה גרר ביקורת מפוסקים מרכזיים רבים שטענו שצעד זה מעקר את התורה והדיון ההלכתי. מחלוקת זו המשיכה גם בזמן חיבורו של "השולחן ערוך" ושאר כתבי הקיצורים של ההלכות, כאשר הרמב"ם היה הראשון שעשה זו והתווה את הדרך לכל הבאים אחריו.
אם נסכם בכמה מילים, המהפכה שעשה הרמב"ם העשירה את התורה באופן שהעמיק, הרחיב אותה והפך אותה כוללת יותר וחובקת כל. על זה, זכה הרמב"ם לכך שנאמר עליו "ממשה ועד משה לא קם כמשה".
הרב חיים רטיג, ראש ישיבת ההסדר "בינות" ברעננה