מהרגע שאנחנו פוקחים את העיניים בבוקר ועד השנייה בה נעצמות לנו העיניים בלילה כמעט בעל כורחנו, אנחנו מתמודדים עם אינסוף בחירות. מה ללבוש, מה לאכול, מה להגיד, האם להגיד...
כשהייתי בכיתה י' חלמתי להיות במגמת ביולוגיה או כימיה, להמשיך בדרכו של אבא וללכת אחרי זה ללימודים גבוהים של רוקחות. לקבל חותמת ואישור מהעולם שאני ריאלית וחכמה. בחרתי במגמת ביולוגיה.
לאחר שהתחילו הלימודים, פתאום באמצע השנה למרות שהייתי תלמידה ממש טובה, החליטו בהנהלה שכדי להיות במגמה הזו חייבים לעשות מינימום 4 יחידות במתמטיקה, ואני לא עומדת בקריטריון. לא הבנתי כלכך למה ומה קרה ופתאום מצאתי את עצמי מול 2 אפשרויות: מגמת אמנות או מגמת פסיכולוגיה סוציולוגיה.
אין לתאר את רמת האכזבה שחוויתי מעצמי ומהסיטואציה המבאסת הזו. אספתי את עצמי, ובגלל החיבה שלי לציור הלכתי על מה שהיה אז מבחינתי הרע במיעוטו- אמנות. למרות שנכנסתי למגמה באמצע השנה וכבר בסוף השנה הייתה בגרות ראשונה של המגמה, החיבור היה מטורף. בלעתי את החומר וקיבלתי 98 בבגרות. את המורה שלי אז אני לא אשכח עד היום, היא האמינה בי כלכך. היחידה מבין כל הצוות באולפנה.
בזכותה היום אמנות עוברת לי בדם ואין לי יום בלי יצירה. הנושא שבחרתי לפרויקט הסיום המעשי שהיווה גם את היחידה האחרונה לבגרות היה: להתחיל מחדש. (מיותר לציין שקיבלתי עליו 100 ;) )
את אחד הציורים ממנו תליתי בחדר ובכל יום אני מזכירה לעצמי לבחור להתחיל מחדש בכל פעם כי כשאני רוצה, השמיים הם הגבול.
צילום: אלינור רחימי