הגמרא (ברכות מח, א) מספרת סיפור מעניין:
"אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה, אמר להו רבה: למי מברכין? אמרי ליה: לרחמנא. - ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא, אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו".
(תרגום:
אביי ורבא בהיותם ילדים קטנים מאוד היו יושבים לפני רבה שלימדם תורה.
שאל אותם רבה: "אתם יודעים למי אנחנו מברכים את הברכות?"
- ענו לו שניהם: "לה'".
- המשיך ושאלם: "וה' היכן נמצא?"
רבא הראה באצבעו כלפי גג הבית, ואביי יצא החוצה והצביע לשמים.
אמר להם רבה: "ברור לי ששניכם, תהיו תלמידי חכמים גדולים בתורה!").
הרבה זמן הטרידה אותי השאלה העולה מתוך דברי הגמרא:
האם בגלל שרבא ואביי הצביעו כלפי השמים ידע כבר רבה שהם יהפכו להיות גדולי הדור? הרי כל ילד יהודי שתשאל אותו היכן ה' נמצא יגיד שה' בשמים? לא צריך להיות כל כך מיוחד בשביל זה! איך מתוך מעשה זה ניכר כבר גדלותם של שנים מתוך גדולי התלמוד?
רציתי להציע לענ"ד כיוון לתשובה מפתיעה:
הסיפור כאן הוא לא על אביי ורבא, אלא על רבה. איש החינוך.
אביי ורבא ענו תשובות של ילדים, כי הם באמת היו ילדים. מה שהפך אותם לגדולי הדור היה מורם ורבם רבה. בשעה שראה רבה את התשובות שלהם, הוא התרגש כל כך, ואמר להם בהתפעלות: "איזה תשובות יפות! אתם מדהימים! בטוח שניכם תצאו תלמידי חכמים גדולי הדור!". התפעלות זו היא מה שנתנה להם את המוטיבציה להשקיע בתורה ולהפוך באמת להיות גדולי הדור.
גדולתם של אביי ורבא היא כל כך גדולה, עד שניתן לומר שכל התלמוד הבבלי נקרא: "הויות אביי ורבא".
סיפור דומה (להבדיל אלפי הבדלות) מספרים על אמו של תומס אדיסון (הממציא הגדול בעולם):
תומס אדיסון הקטן חזר הביתה, הגיש מכתב לאמו ואמר: "המורה נתנה ואמרה שתקראי".
היא קראה... עיניה התמלאו דמעות.
וכך קראה לבנה: ״הילד שלך גאון, ובית הספר שלנו קטן עליו. תצטרכי ללמד אותו בבית!"
עברו שנים והאם נפטרה. יום אחד אדיסון, שהיה עכשיו הממציא הגדול של המאה, חיפש דבר מה במגירות ומצא שם את המכתב מבית הספר. הביט וראה שהיה כתוב בו: "הילד שלך לא מבין את הנלמד. ממחר הוא לא יוכל להגיע לבית ספר!"
אדיסון בכה שעות. וכתב בספר הזיכרונות שלו: "תומס אדיסון היה ילד טיפש, שבזכות אמו הגיבורה נהפך לאחד מהממצאים הגדולים בעולם".
אם רעיון זה נכון ככלי חינוכי (אצל אמא של אדיסון), קל וחומר שהוא יעיל באימון של ילדנו בעבודת ה'.
אם נדע להתרגש ולהתפעל באמת מתשובות של ילדים, נוכל להגדיל אותם פי כמה וכמה. אם נדע לתת להם תחושה שהם מיוחדים באמת, נוכל להפוך אותם באמת לגדולים.
כשילד רואה שהוריו מתפעלים מפעולותיו הרוחניות, הוא מקבל כוח להשקיע עוד. באופן זה הוא מסוגל להגיע למצוינות ומקצועיות.