כל אדם מתמודד עם קושי בצורה שונה. ישנם אנשים שבזמן משבר יחפשו משהו מתוק לנשנש, אחרים יעשנו סיגריה, אחרים ישמעו מוזיקה ואחרים יעדיפו לשוחח עם חבר או בן משפחה.
גם ילדים יבחרו במספר דרכים ע"מ להתמודד עם קושי, להסיח אותו מדעתם או לטפל בו. בני נוער יעדיפו לרוב למצוא פתרונות בעצמם או יעזרו בחברים ולא יספרו להורים את מה שעובר עליהם.
לפעמים אנו מרגישים כהורים שהילד מתחמק ולא מוכן לשתף, אנו חשים אשמה ומנסים לחשוב מה עשינו שבגלל זה הילד לא פתוח איתנו. תחושת אשמה לא תעזור לנו ולא תועיל גם לילד אלא רק תכניס אותנו למעגל של אשמה, כעס ותסכול.
אז איך עוזרים לילד? איך נוכל להביא את הילד למצב שירגיש בנוח לשתף אותנו?
לצורך כך נקדים ונאמר שהכל מתחיל בתקשורת שלנו עם הילד בזמן שיגרה. כאשר לילד יש תחושה כי שופטים אותו על כל מעשה, מצפים ממנו להתבגר בטרם עת ולהיות ה"ילד המושלם" שעושה נחת להוריו ולמוריו, הילד חש בעול שמונח על גביו ובצורך לרצות את הסביבה ומרגיש שאין לו מקום להתפתחות אישית, לבילוי ולעצמאות. בעקבות כך, סביר שבשלב מסוים הוא יפתח התנגדויות וסרבנות וודאי יתקשה לשתף במה שעובר עליו כי חושש לשמוע ביקורת ולא רוצה להראות שאינו מסוגל.
לעומת זאת אם הקשר של הילד וההורים הוא מיטבי ומכיל, ההורים יודעים לעודד ולשבח, מעירים כשצריך אך בעדינות ומתוך הכרה שמותר לילד גם להיכשל והוא ממש לא חייב להיות מושלם כדי שיאהבו אותו ויעזרו לו ויודעים לשים לו גבולות יחד עם נתינת עצמאות. הילד ירגיש אהוב, יאמין בעצמו ויהיה עם מוטיבציה להצליח גם בשביל עצמו וגם כדי לעשות את הוריו מאושרים. ממילא גם בשעת משבר הוא ירגיש בנוח לספר להורים כי הוא יודע שאצלם תמיד תהיה אוזן קשבת מתוך רצון כנה לעזור, ללא שיפוטיות ועם אמונה בו.
כאשר תהיה לנו תקשורת משמעותית עם הילד, נדבר איתו על נושאים חשובים בחייו ובחיינו, נראה לו שאנו סומכים עליו ונפתח איתו דיאלוג רגשי, נוכל להכיר אותו טוב יותר, נדע אילו דברים עושים לו טוב ואילו דברים גורמים לו למשבר. נוכל לדעת אם יש לו קושי חברתי, מורה ש"לא מאיר לו פנים" או מקצוע מתסכל.
כשיש תקשורת כזו לאורך זמן יקל עלינו למצוא פתרון ולעזור לילד במה שקשה לו כי נדע באמת מה מפריע לו ונוכל לחשוב יחד איתו על פתרון הולם: סיוע בלמידה, שיחה עם המורה, הרשמה לחוג וכדו'.
בניית גשר בין עולם הנער לעולמנו תעזור לנו להכיר אותו טוב יותר, תעזור לילד למצוא אצלנו אוזן קשבת ובעיקר למצוא אצל עצמו יכולת פתרון בעיות.
חיים שטרית - B.Ed בחינוך מיוחד ומאבחן ציורי ילדים בשיטת מיכל וימר.