רנסיס ליקרט מגדולי החוקרים והוגי הדעות בתחום ההתנהגות הארגונית כותב בספרו: "ככל שהעובדים בעלי נתונים משובחים יותר ורמת המוטיבציה שלהם גבוהה יותר, כן תושג רמת אפקטיביות ארגונית גבוהה יותר. לפיכך המטלה החשובה ביותר, המופקדת בידי הדרג הניהולי של ארגון, הוא ניהול הנכס האנושי"
כל מורה מתחיל, מכיר את התחושה של להיות חדש במערכת החינוך: התחלה בלימודי ההוראה, לאחר מכן החיפושים המאומצים אחר משרה, והנה סוף סוף הגיע הרגע המיוחל... התקבלת!
אתה נכנס עם כל המרץ, החשק ותחושת השליחות ומנסה להיות המורה הכי טוב שיכול להיות. אתה משקיע את הנשמה בתלמידים, מגיע לאסיפות הורים וישיבות צוות, מכין שיעורים ומשוחח עם ההורים אל תוך הלילה, וכמובן אי אפשר לשכוח, אתה גם נרשם להשתלמויות.
לא פעם, הבית נשכח בעומס העבודה, אשתך וילדיך אף מרגישים לעיתים כאילו בית הספר נמצא במקום הראשון ורק אחר- כך הם, אך כולם מאחלים לך "בהצלחה" ונרתמים לעזור.
הבעיה הגדולה מתחילה כאשר למורה מתעוררים קשיים...
כמו בכל מערכת גדולה ו"מייצרת" ההתמקדות העיקרית היא על ה"תפוקה" ורווחת העובד נשכחת בים הבירוקרטיה והעומס, גם בהוראה, טובת המורה נשכחת בעומס הרב וריבוי המטלות.
בחינוך, הבעיה אף גדולה יותר מכיוון שבשונה מרוב תחומי החיים שבהם האדם משפיע על החי, הצומח או הדומם ויש יותר שימת לב על העובד עצמו, בהוראה, המורה משפיע על נשמות של ילדים, מעצב את דמותם ואת זהותם ומקנה להם ידע וכישורים ולכן הנטייה הטבעית היא לראות במורה רק כאמצעי להשגת המטרה של חינוך התלמידים וחסרה ההסתכלות על צרכיו האישיים. דבר זה גורם למורה לאיבוד המוטיבציה ולשחיקה ומוביל בצורה ישירה לפגיעה בהצלחת תלמידיו.
לרוב, אנשים נוטים לקנא בתנאים של המורים: בחופשות הארוכות, בשעות העבודה הנוחות וכדו' ומתקשים להבין ולהזדהות עם האתגרים שעומדים בפניהם.
נסו לרגע לשים את עצמכם בנעליו של המורה, אתם מלמדים בכל יום כשש שעות, כל שעה מקצוע אחר ובכיתה אחרת, בכל כיתה יש שלושים ילדים ואתם צריכים גם להספיק את החומר ולהביא לתוצאות לימודיות וגם להתעסק עם בעיות התנהגות ומשמעת, בעיות רגשיות ובעיות חברתיות. בנוסף אתם צריכים להיות זמינים בכל שעה לטלפונים מההורים, לבדוק מבחנים ולהזין ציונים ואחרי כל המאמץ לא תמיד יש מילה טובה. אין ספק שזו עבודה רבת משמעות עם "תנאים נוחים" אך גם רבת אתגר וקושי.
אני מאמין שהדרך לשינוי מתחילה בהסתכלות על המורה כאדם בעל צרכים, מחשבות ורגשות המתאמץ ועושה ככל יכולתו למען הצלחת התלמידים.
בעזרת תקשורת חיובית בין הורים למורים, יצירת אמון וכבוד הדדי, נוכל להוות דוגמה טובה גם לילדינו כיצד לפתח קשר משמעותי וחיובי עם המורים וליצור אווירה נעימה ומכבדת שתביא גם להצלחתם.
חיים שטרית - B.ed בחינוך מיוחד ומאבחן ציורי ילדים בשיטת מיכל וימר.