אנו בשלהי חג החנוכה. חג האורות, הנסים והחופש הארוך.
מעניין שדווקא בחג שבו מדברים על החיבור לחינוך, דווקא אז הילדים יוצאים באמצע ימות החול לחופשה רצופה.
מצויים ברצף פנים אל פנים עם ההורים. כולם יחד, בתוך הבית, נר איש וביתו הגועש.
המספר שמונה כידוע הוא מעל הטבע. שבע הוא הסטנדרט: שבת, שנת שמיטה, פסח, סוכות, ספירת העומר וכו'.
שמונה הוא בגדר נס.
נס למעשה מתרחש כשאתה עושה את שלך ואת החלק החסר משלים לך ריבונו של עולם. אולי בגלל זה אין לסמוך על הנס, כי אתה לא סומך עליו, אלא עושה הכל מבחינתך עד שהוא יגיע.
כל עניין החינוך הוא בגדר נס. אתה כהורה מחוייב לעשות הכל! לתת, להעניק, לנסות, לכוון, להשתדל, לקנות, להקשיב, ללטף, לאסוף, להיות, לתמוך, עוד לקנות, לפעול... ועוד שאר פעולות המתחילות ב״ל״ ולא מסתיימות.
וכל זה חייב להיות מלווה בתפילות לנס.
כי בדיוק שם, בנקודת השיא, חייבים את הנס הזה שגם יפעל למקומות הנכונים לילד, לנו ההורים ולשני הצדדים יחד.
זה נס.
כהורה לא פעם ילדים גוררים אותך לקצה. לעתים (רחוקות כן?!) הילד יכול להביא אותך למצבים של מלכות יוון הרשעה. כאילו נדמה שהילדים עושים הכל כדי להשכיח תורתך ולהעבירך מחוקי רצונך, ואתה לא יודע האם לריב את ריבם או לדון את דינם. מצבים בהם ההורים הם בהחלט מעטים מול רבים וחזקים.
חלק גדול מהסיפור הזה עם המתייוונים היה התחרותיות וההתעסקות בגוף ובפיתוח יכולותיו. כהורה אתה לא פעם מוצא את עצמך מגלה כשרונות חבויים ויכולות פיזיות שלא חשבת עליהן. כך למשל אתה נפעם לגלות את עצמך קולע לפח את הטיטול המלא כאילו היית כדורסלן מן המניין, לגלות את היכולת שלך לענות כשאין כבר מילים או לחלופין לשתוק כשיש יותר מידי מילים, ואת יכולת התפקוד שלך באפס זמן תוך יקיצה בלתי טבעית (טוב נו, זה אולי יותר שייך לצד הנשי, אבל גם נשים כידוע השתתפו בנס חנוכה).
כל אלו, גם הם לא פעם בגדר נס. ועל נס כבר אמרנו, לא סומכים. בטח לא על הנס של הבוקר שלפעמים מגיעים אליו כשהוא כבר קר ולא טעים.
אז הנה עכשיו, כשאנו כמעט שבים לימות החול החשוכים (והלוואי שיהיו גם גשומים) זה הזמן להתפלל על הנסים ועל הנפלאות. להודות על אלו שהתרחשו גם בימים ההם, אבל גם בזמן הזה. ולבקש שיהיו לנו עוד רבים כאלו, שיכוונו אותנו, שיחנכו אותנו, שיפעילו אותנו במקסימום שלנו: להיות הורים טובים, מחנכים מופלאים, עושים את הכי טוב שלנו כדי שהוא, בעל הנסים, יעשה את הכי טוב שלו.
ואולי אפילו אחרי שרבתם את ריבכם-
תזכו יחד
אתם וילדיכם
להיות בבחינת ״ואחר כן באו בניך ... וטיהרו את מקדשיך״.
חנוכה שמח ומלא אור לחינוך כל השנה!
ריבי היא אמא לשמונה, מנחת ימימה, פלייבקיסטית ומעבירת סדנאות ״בזכות נשים צחקניות״