הכינוס בחן כיצד ניתן לקדם את יישומו של חוק חינוך ממלכתי משלב, המכוון להענקת "חינוך לערכי הסובלנות במורשת ישראל ולקיום חיים משותפים וברית ייעוד וגורל בין כל חלקי העם" (עפ"י חוק חינוך ממלכתי משלב שהתקבל בכנסת ביולי 2008).
ח"כ לשעבר הרב מיכאל מלכיאור אמר בכנס שלא זכור לו תקדים כזה בכנסת שתוך זמן כה קצר התגבשה קואליציה מקיר לקיר שגיבשה את התפיסה של חוק החינוך המשלב וזכתה לקונצנזוס מלא. הרב מלכיאור הוסיף: "אנחנו בשעת מבחן בחברה הישראלית ועלינו לבצע את החוק כפי שמחויב במדינה מסודרת, אבל קודם כל במדינה יהודית".
אלא שדווקא ד"ר שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך, התייחס לנתונים באופן פסימי יותר וטען כי מי שמונע את השילוב האמיתי הם דווקא בתי הספר הדתיים. "החינוך המשלב אינו זרם שלישי במערכת החינוך בישראל, לצד החינוך הממלכתי והממלכתי דתי. ייחודו בכך שהוא מנסה לשלב תחת קורת גג אחת, באמצעות כלים פדגוגיים מתאימים, תלמידים מבתים בעלי אורח חיים פלורליסטי. שילוב הוא אינטרס לאומי ולא אינטרס דתי". לדבריו, הפלגנות אצלנו, בעיקר על בסיס אורח חיים, מגיעה לשיאים שלא הכרנו בשנים האחרונות. "פתיחות וסובלנות לקבלת אורח חיים אחר הן המפתח למדידת הצלחתו של החינוך המשלב. אני מקווה שבתי ספר ממלכתיים דתיים יפתחו את שעריהם בפני תלמידים שאורח חייהם לא תואם את שלהם ויוכלו להשתלב. בינתיים התופעה הזאת היא בדרך כלל חד סטרית", אמר ד"ר שושני.
"שילוב לימודים של דתיים וחילוניים הוא נושא עדין מאוד ורגיש מאוד" אמר בתגובה לדברים הרב יובל שרלו. "מחד גיסא הוא מבטא את האחריות העליונה לכלל ישראל ולזהות היהודית של כולנו. אחד האתוסים היסודיים שלנו הוא ההכרה כי התורה לא ניתנה ליחידים, כי אם לכלל ישראל, ואף אם נחוש כי את נפשותינו הצלנו, העובדה כי האומה בכללה אינה קשורה בברית סיני עומדת לנו לרועץ, ולא הגשמנו את מטרת העל שהיא "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
מאידך גיסא, לא רק הבעיות במישורים הפרקטיים, אלא גם הקביעה כי יש לנו ברית אינטימית ואישית עם ריבונו של עולם, ואנו מבקשים בה להגיע לרמות הגבוהות ביותר של מחויבות הלכתית, תלמוד תורה ותלמידי חכמים, הליכה בדרכיו של ריבונו של עולם ודביקות בו - שכל אלה אינם מתרחשים בצורה הראויה במערכות חינוך משולבות. פלורליזם או סובלנות לדעות אחרות אינן צריכות לבוא בחשבון על בניית דרכנו הייחודית, מה גם שרבים מההורים החילוניים אינם מעוניינים בכך.
סתירה זו אינה ניתנת כיום לישוב. ואף על פי כן, לא יהיה זה נכון להתעלם מהחשיבות הגדולה של הגיבוש הלאומי והאחריות לכלל ישראל, כמו גם לחשיבות הפחתת המתח המדרדר את מערכות היחסים בתוך האומה. הדרך לעשות זאת היא להתקדם אט אט. ראשית, נכון למצוא מסגרות משלבות, בהן תלמידינו כן לומדים ביחד, כגון במסגרות מדעיות, בתחומי האומנות, בהעשרות, במועצות תלמידים וכדו. בכל המקומות האלה לא לעסוק רק בעצם המפגש החשוב, כי אם גם בתכנים שלו, ולהעצים את החיבורים המהותיים. הדבר מחייב את החינוך הדתי להפסיק לפחוד מהמפגשים האלה, ולהאמין בילדיו, שכאשר הם ממולאים בתחושת שליחות הם מתחזקים מכך ולא נחלשים".