טענות רבות הושמעו היום בתקשורת בנוגע לתמיכתו של הרב דרוקמן בסירוב פקודה בצבא.
להלן דבריו של הרב דרוקמן כפי שפורסמו בעלון "עולם קטן" שיופיע השבת, בנוגע לפרשיית ישיבת הר ברכה ואת דעותיו לגבי סירוב פקודה.
"הסברנו לרב לבנון ולרב מלמד שלדעתנו, וכפי הנראה גם לדעת שאר רבני הישיבות, אין מקום להפגנות בצה"ל" מתאר הרב את הפגישה של האיגוד עם הרבנים טרם הפגישות עם בכירי הצבא, "ביקשנו לשמוע מהם שהם מצטרפים לדעה הזאת. הרב לבנון הסכים לכך, אך לעומתו הרב מלמד לא הסכים. הוא אמר שלצבא אין שום זכות לדבר אתנו בדברים האלה. אני לא כל כך הבנתי מה הכוונה שאין זכות?"
"כשבאנו להשיב לראש אכ"א, לא יכולנו למסור את הדברים אחרת ממה שהיה, ועם קצת ייפוי ועידון, אני צריך להודות, סיפרנו את עמדתם של הרבנים לראש אכ"א. כתוצאה מכך, הנושא התגלגל לשר הביטחון".
"צה"ל אינו נמל אשדוד והוא אינו איגוד מקצועי", מסביר הרב, "ברור לכולם שאם כל אחד יפגין את דעותיו השונות בצבא - לא יהיה צבא. רציתי לקרוא לכולם להסביר לתלמידינו את הנושא ואת חשיבותו, ושבין היתר מוטלת עלינו האחריות לשמור על הלכידות של צה"ל".
הרב דרוקמן מתאר את תהליך הידרדרות הפרשה עד להגעתה לסגירתה של ישיבת הר ברכה.
ניסיונות הפשרה אותם נקט הרב דרוקמן עם הרב מלמד הגיעו מאוחר מדי ובצהרי יום ראשון. כשתפס הרב דרוקמן את מתן וילנאי בטלפון כדי לבשר לו על הסכמתו של הרב מלמד, אמר לו סגן שר הביטחון שהטיפול שלו בנושא הוקצב עד לבוקר אותו יום ושמעתה חזר הנושא לאחריותו של שר הביטחון.
את החלטת שר הביטחון שפורסמה זמן קצר אחר כך, שמע הרב דרוקמן כמו כולם דרך אמצעי התקשורת. "מאז", אומר הרב, "ניסינו לעשות הכל, בכל מיני דרכים, כדי לשנות את ההחלטה הזאת. קיווינו מאוד שנגיע לכנס ראשי הישיבות שנקבע לשבוע שלאחר מכן, עם התקדמות כלשהי". "אחרי ההסברים שלי שר הביטחון אמר שבשלב הזה הוא לא מוכן לבטל את ההחלטה, אלא לשוב ולבחון אותה בעוד תקופה של כשנה, אם ישתנו הדברים".
"התקשורת יודעת לקחת רק קטעי דברים ולא להעביר את המשנה השלמה. זה מאוד קריטי במיוחד בסוגיות מורכבות כמו סירוב פקודה. הדתיים האלה מניפים דגל של סירוב יגידו לך, ומצד האמת זה לא נכון ולא אמתי. בכלל, צריך לשים לב לנזק שקרה כאן - מאז הרב גורן כל ענייני הדת מעוגנים בפקודות מטכ"ל, ואי אפשר לכפות על חייל דתי לעשות דברים נגד ההלכה. אדרבה - מפקד שייתן פקודות כאלה יועמד בעצמו לדין, ואי-ציות לפקודות כאלה מובן בצבא וגם בציבור. מה לעשות, בנושא הפינויים קיימת מורכבות של מגוון המקרים - יש הבדלים בין פינוי קרוואן לפינוי שטח כדי למסור אותו לאויבינו. ומעבר לכך צריך לזכור שגם בתוכנו קיימת מחלוקת לא קטנה בנושא הזה - ולצערנו לא כל הציבור מבין שמדובר בעניין דתי. גם בין ראשי ישיבות ההסדר. אחד מראשי הישיבות, שאם אומר את שמו זו תהיה הפתעה גדולה, אמר שאם חלילה יהיה פינוי הוא מעדיף שתלמידיו יהיו שם מאשר היס"מניקים. אני כמובן חולק עליו. אבל צריך להודות בעובדה שגם מבחינה הלכתית יש לצבא על מי לסמוך".
"אני חושב שאפשר ללמוד מהשתלשלות העניינים שאם היינו סוגרים את הסיפור הזה בהתחלה - זה כן היה נגמר. אני משוכנע בכך לחלוטין. העיקשות הזאת כל כך כאבה לנו".
"מאז העקירה מגוש קטיף יש כאלה שכל מה שמעניין אותם הוא לחדד הבדלים, לסבך, להדגיש צמתים, שחיילים יביאו למה שיותר תקלים בצבא - בעיניי זו טעות."
לגבי חובת השירות בצבא אומר הרב:"השירות בצבא הוא מצווה שכל אחד חייב בה, במיוחד בימינו שמדובר במלחמת מצווה. אין ספק שישיבות ההסדר הן אחת היצירות המיוחדות של דורנו - מסלול מובנה שמשלב לימוד תורה ושירות בצבא. שמעתי פעם את אחד התלמידים מתבטא יפה בעניין הזה: כדי למלא את חובתי הלאומית אני לומד תורה, וכדי למלא את חובתי הדתית אני משרת בצבא".
לשאלה כיצד להתמודד עם סוגיית פינוי היישובים בצבא עונה הרב דרוקמן תשובה מעט מפתיעה.
"אני אומר כאן את דעתי בלבד: בגלל שמדובר כאן בדבר שהמשמעות הדתית שלו אינה מובנת לכלל הציבור, ומעבר לכך, הדבר עצמו נתון במחלוקת בין חלק מראשי הישיבות, אני אומר לתלמידים קודם כל לבקש בצורה מסודרת שיפטרו אותם מהמשימה הזאת מבלי לעורר מהומות. אבל אם בסוף מעמידים אותם בפינה ולא משחררים - אז אין ברירה. אם מדובר בדבר שאסור - כמו פינוי יישובים, כדי למסור אותם לאויבים, דוגמת גוש קטיף - חד משמעית, שלא יעשה.
אני כמובן מאוד מקווה שלא נגיע לידי כך. במיוחד אחרי הטראומה של גוש קטיף, כשמתברר לאחר מעשה שגם לדעת אלה שתמכו בו, הוא לא הועיל כלום, רק הוסיף לנו צרות. אני מקווה שיהיה בנו שכל שבשום אופן לא נחזור על דברים כאלה".
"להגיד שה הוא המלך - זה נפלא. אבל להגיד את האמירה הזאת במקום לא נכון, יכול לגרום נזק יותר מאשר תועלת. אם המגמה היא לחדד ולגרום לחיכוכים אז זה לא טוב. אני מניח שמדובר באנשים שעושים את כל מה שהם עושים לשם שמים אבל צריך לדעת שהמדינה היא שלנו, ואין כאן שני צדדים, וגם אם הממשלה אינה לרוחנו, הממשלה הזאת היא שלנו ואיננו רוצים לפגוע בה, וכמובן שאיננו מעוניינים לפגוע בצבא. צריך לזכור - המציאות המופלאה שאליה הגענו היום, שבנינו ברוך ה עולם אדיר של תורה שקשור למדינה ולצבא, שקשור להתגלות האלוקית בדור שלנו - עולם אדיר - כל זה הצליח רק בגלל שהדברים נעשו מתוך אחריות גדולה.
הנוער הדתי מוביל היום בכל התחומים האידיאליסטיים. התוצאות האלה מדהימות. וכל זה מתוך שיתוף פעולה ודאגה לקשר עם כולם. אנחנו לא יכולים ולא רוצים להחליף את עם ישראל, מה נעשה שיש חלק ניכר מעם ישראל שעוד לא מבין את השפה שלנו? יש דברים שעוד לא הצלחנו להעביר אפילו לנוער שלנו. אנחנו מאמינים שבסופו של דבר עם ישראל כולו יגיע לאמת הגדולה. צריך לדעת שהתהליכים בציבור הם לא תמיד בקצב שאנחנו רוצים שיהיו, ונכון שזו דרך ארוכה, אבל זו הדרך הקצרה ביותר שאני מכיר