התקשורת המגזרית: לא מה שחשבתם

כוחו של המגזר הדתי לאומי בשדה הפוליטי והתקשורתי כבר לא מוטל בספק. אם בעבר הציבור הדתי לאומי הסתפק בשלושת המנדטים של המפד"ל, תיק החינוך ועיתון הצופה, שכן כיום מדובר על מגזר שהוא בגדר מעצמה תקשורתית ופוליטית של ממש.

די להסתכל על כמות חברי הכנסת הדתיים לאומיים בסיעות הכנסת הנוכחית, 17 במספר שהם 20 אחוזים מכלל חברי הכנסת, ועל מגוון אמצעי התקשורת הדתיים על מנת להבין זאת.

עלוני השבת, האתרים המגזריים, רדיו גלי ישראל, עיתון בשבע ומקור ראשון מהווים גורם משמעותי בשוק התקשורת הישראלי ועל אף שרבים בחברה הישראלית כלל לא חשופים למדיה זו, הם מושפעים ממנה ברמה הפוליטית והתקשורתית.

מיותר לציין שרבים מהדיונים הציבוריים בשיח הישראלי החלו בתקשורת המגזרית ובכלל זה באתר 'כיפה' (ראה סערת הרב לוינשטיין ועוד) וכמות האנרגיה והזמן אותה משקיעים אישי ציבור ומפלגות מכלל המגזרים על מנת לקבל סיקור חיובי ואוהד בתקשורת הדתית לאומית היא אדירה.

בבחירות 2013 הקימה מפלגת יש עתיד מטה דתי לאומי שכלל את הרב שי פירון, עליזה לביא, דב ליפמן ועוד על מנת לנגוס בחלקים מסוימים של מצביעי הבית היהודי והליכוד אשר מזוהים עם הציבור הדתי לאומי. בכל מערכת בחירות מקימה מפלגת הליכוד מטה דתי לאומי בראשות חברי הכנסת והשרים הדתיים ובבחירות האחרונות קיים ראש הממשלה "בליץ" תקשורתי בעלוני השבת והתקשורת המגזרית על מנת לגייס מצביעים נוספים מקרב מצביעי הציונות הדתית, הבית היהודי משקיע סכומי עתק בפרסום ויחסי ציבור בעלוני השבת ואפילו קרן ברל כצנלסון מבית מפלגת העבודה הקימה עלון שבת חדש לפני מספר שבועות במטרה לפנות לציבור הדתי לאומי.

תופעה זו לא צמחה רק מניצחון גישת "הטובים לתקשורת" של אורבך ז"ל אשר אין ספק שכבשה בסערה את צעירי המגזר הדתי לאומי וכיום ניתן לראות את מיטב בניה ובנותייה בגופי התקשורת השונים, החל מערוץ 2 ו-10 ועד לתאגיד החדש שזה עתה נולד.

תופעה זו היא סיבה של נסיבות החיים. אחוז הציבור הדתי לאומי מהווה כיום בין 10 ל-12 אחוזים מכלל אוכלוסיית ישראל שמהווים כוח אלקטורלי וצרכני חזק ומשמעותי. לא בכדי חברות גדולות במשק הישראלי כגון הבנקים הגדולים וחברות המזון הגדולות במשק מקיימות קמפיינים ממוקדים לציבור הדתי לאומי מתוך הבנה שציבור זה הוא מגזר בפני עצמו ומתוך הכרה בו כמי שצריך ונכון לפנות אליו בשפתו שלו.

אם כן, נכון יהיה שכל יועץ תקשורתי ופוליטי מכל מגזר שהוא, יכיר וידע שהציבור הדתי לאומי הוא מגזר בפני עצמו, עם כלי תקשורת יחודיים לו ועם שפה משלו. גם חברי כנסת חילונים שאינם נמנים עם מפלגות הימין או הציונות הדתית מבינים כיום את כוחו והשפעתו של ציבור זה ולכן הם מבקשים ופועלים יחד עם יועצי התקשורת והיועצים הפוליטיים שלהם על מנת לקבל סיקור תקשורתי בתקשורת המגזרית. יועצי תקשורת אלו חייבים שיהיו בידם כלים על מנת לפנות בצורה ישירה, נכונה ומדויקת לציבור זה גם אם אינם נמנים אם הציבור הדתי לאומי בפרט או עם הציבור הדתי בכלל.