שלום רב,
אני נשואה 5 שנים לבעל מקסים ומאד אוהב, יש ילדים נהדרים, וסה"כ הכל זורם טוב.
לפני החתונה שוחחנו אני ובעלי על נושא כיסוי הראש. הוא הבהיר שהענין מאד מאד חשוב לו, אני אמרתי שלי לא חשוב, אבל אני מוכנה לנסות ונראה איך הולך. אני מדגישה שדיברתי על נסיון, ללא "התחייבות".
מאז אני מנסה כבר 5 שנים- כן, יום יום אני הולכת עם כיסוי ראש (לא מלא, אם זה משנה), ומרגישה עם זה לא טוב. קשה לי פיזית (מגרד, חם, הורס את השיער) וגם נפשית (לא מזדהה עם המסר החברתי שהכובע מעביר ומשדר).
דיברתי על כך עם בעלי הרבה פעמים, החל מזמן קצר לאחר החתונה ועד היום הנושא עולה מפעם לפעם, ואני בקלות מגיעה לדמעות...
בעלי לא מוכן לוותר ולתת לי את הגיבוי להוריד את הכובע. אני מאד פגועה מכך, מצטייר כאילו הוא מחליט בשבילי על דברים אישיים ביותר, ולמרות שהוא רואה עד כמה הדבר מצער אותי, ולמרות שאמרתי לו מראש.
סליחה על האורך עד כאן. שאלתי גוף דתי כדי שהנשאל יבין את החשיבות של כיסוי הראש למי שמאמין בכך, אבל מצד שני אני מבקשת לא לקבל הטפות ברמה הדתית, אלא לשאול באופן עקרוני:
האם מוצדק שבנושאי הלכה/ דת תמיד דעתו של היותר-מקפיד תכריע את הכף??
מה לעשות? האם באופן חד- צדדי להוריד את כיסוי הראש? אין סיכוי שהוא ישתכנע.
תודה שוב.
תשובה
שלום
עיינתי בשאלתך בכובד ראש ושמעתי את הקושי שאת נמצאת בתוכו כעת סביב רצונך להוריד את כיסוי הראש וחוסר הסכמת בעלך. אני מרגיש שאת כואבת ופגועה היות ונראה כאילו בעלך הוא המחליט בעניין ואת מרגישה שהוא כופה את דעתו עליך.
את גם מדגישה בדבריך כי שוחחתם על העניין באריכות לפני החתונה,בעלך דיבר על כך שהנושא מאוד חשוב עבורו ואת הסכמת לנסות בלבד בלי להתחייב,לנסות ללא התחייבות.כבר חמש שנים את מנסה ללכת עם כיסוי ראש איתו את הולכת יום יום ומרגישה לא טוב הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית כשאת לא מזדהה עם המסר החברתי שהכובע מעביר.את מציינת שבקלות את מגיעה לדמעות ובעלך למרות הכל לא מוכן לוותר,אין סיכוי,והאם דעתו של היותר מחמיר תכריע את הכף ותקבע?
אכן שאלה קשה כיצד לנהוג,האם להמשיך ללכת עם כיסוי ראש למרות הקושי הגדול בעצם ההליכה עם הכיסוי וקושי נוסף בהרגשה שבעלך כופה את דעתו עליך,או לקבל החלטה חד צדדית ולהוריד את הכיסוי.
מספר נקודות עלו במוחי במהלך עיוני בשאלתך:
1) כיצד אתם מקבלים החלטות בנושאים אחרים, פשוטים ומורכבים כאחד. האם אתם יושבים ודנים יחדיו,כל אחד שומע את רעהו,את מחשבותיו ורגשותיו של האחר ומקבלים החלטה משותפת, או בדרך אחרת. האם הבעיה שאת מעלה כרגע נכונה רק בנושא זה או שאת נתקלת בקושי דומה גם במקרים נוספים אלא שהפעם הנושא הוא כל כך עקרוני ולכן קשה לכם לקבל החלטה משותפת. אני מתאר לעצמי כי כבר היו לכם החלטות משמעותיות שהייתם צרכים לקבל בשנים שחלפו,כיצד קיבלתם אז החלטות,האם אז לא היו חילוקי דעות או שמא גם אז כבר הייתם זוג נורמלי בעלי מחשבות שונות,מה עשיתם,כיצד נהגתם מה עזר לכם לקבל את החלטה שקיבלתם.תנסו להזכר במקרה אחד או שניים ותנסו ללמוד ממנו את הדרך בה אתם יכולים לפתור את הבעיה הנוכחית.
2) במובן מסויים אני חושב כי השאלה שאת מעלה הנה שאלה שונה במקצת משאלות אחרות. את מציינת בסוף דבריך: "האם מוצדק שבנושאי הלכה תמיד דעתו של היותר מקפיד תכריע את הכף"? שאלה חשובה ומשמעותית ביותר,כיצד אתם מקבלים החלטות בנושאי הלכה,האם אתם מחליטים לבד,האם אתם פותחים ספרים,האם אתם הולכים לרב אם כן לאיזה רב וכו', נראה לי חשוב שתקיימו דיון יסודי ועקרוני ביניכם בנושא הנ"ל והמסקנה שתגיעו אליה בודאי תעזור לכם גם בעניין הנוכחי.
3) מה חושב בעלך,מה הוא מרגיש בכל העניין? חשוב מאוד להרגיש ולחוש גם אותו, מה עובר עליו, איך הוא רואה את הדברים,מה זה יעשה לו אם תשני כרגע ממנהגך בחמש שנים האחרונות(למרות שהן היו נסיון בלבד ואת אמרת לו, אבל הוא כבר התרגל למציאות הנוכחית.מה יגידו החברים,השכנים,בני המשפחה..)את מציינת כי בעלך מקסים ואוהב,ילדים מקסימים וסה"כ הכל זורם טוב,בודאי בעלך אינו רוצה להכאיב לך ולצער אותך ולמרות זאת הוא מתעקש.למה,האם הוא כזה תמיד,עקשן,לא מוכן לוותר,האם הוא לא מבין אותך,לא מרגיש אותך, סתם עומד על עקרונות שחושבים לו ולא מתחשב בדעתך..?מה קורה לו היכן הוא נמצא במחשבותיו ורגשותיו, אולי גם הברור הזה יוכל לסייע בידך לקבל החלטה כיצד לנהוג, מה לעשות.
וד' יתקן אותך בעצה טובה מלפניו.
בנימין וורצמן
יועץ אישי זוגי ומשפחתי