אני טיפוס לחוץ. אני לא עובדת מחוץ לבית ואחת הסיבות היא שאני מאד נלחצת מעבודה+בית+גידול ילדים. כשעבדתי הרבה פעמים הייתי במתח וחששתי מביקורות. גם בבית אני לא תמיד רגועה ועומס משימות מלחיץ אותי עד שלפעמים מרוב משימות אני לא מצליחה להתרכז בנחת במשהו אחד וקופצת מדבר לדבר (מנסה לעשות שיקולי יעילות). אני מרגישה לפעמים שזה מלחיץ אותי עד כדי עירפול מסוים.
אני לא פרפקציוניסטית ועושה לעצמי הנחות אבל אני מרגישה שמשהו באופן ההתיחסות שלי לדברים מוגזם או מיותר (קשה לי בדיוק להגדיר)
הייתי רוצה להיות "כמו כולם": לעבוד מחוץ לבית לגדל ילדים ולהשאר שפוים (האומנם?). אני יודעת שאני לא עצלנית אני פשוט לחוצה...
מה עושים?
תשובה
שלום רב, למרות שאת מעידה על עצמך כלא פרפקיוציסטית נראה שהלחץ הוא תוצאה של משהו כפייתי. היות ומדובר בקו מהותי באופייך, ומתמשך, כדאי מאוד להשקיע זמן וכסף ולגשת ליעוץ והתרשמות מקצועית אצל פסיכולוג. לעתים שיחות, אולי אפילו לא לתקופה ממשוכת, ואולי סיוע תרופתי קל בהתאם להתרשמות המקצועית, עשויות לסייע לך באופן משמעותי, ולשפר את איכות החיים. בהצלחה.