לכבוד חבר-הכנסת זבולון אורלב!
שלום וברכה!
אני אזרח צעיר, הרואה את עצמו שייך לזרם הציוני-דתי בחברה הישראלית.
אבי הוא איש מפד"ל ותיק ורץ זה שנים באחת הערים בארץ כראש רשימה וכמוביל דרכה בעירו.
לאורך כל השנים הייתי איש מפד"ל וידעתי באמת כמה המפד"ל פועלת באמת, וחרה לי תמיד שלמרות הפעולות, אין השתקפות אלקטוראלית בכנסת.
לאחרונה, ולאור האירועים המצערים שעברה מדינתנו בקיץ ארור זה, נמצא הציבור שלנו במשבר גדול. אין זה סוד.
אנשים רבים איבדו תקווה במדינה, שראו בה את ראשית צמיחת גאולתנו. לאט לאט מתבהרת התמונה, שבה הרעיונות שלאורם הלכנו, הופכים לדעת מיעוט קטן בדעת הקהל בארץ.
את האנשים כבר לא מעניינת ארץ ישראל כמו איך הם יגמרו את החודש. "אף שעל" התחלף בדאגה לילד שיוצא לעוד יום רווי אלימות בבית-הספר.
סדר היום הפך חברתי יותר, מכונס פנימה, והשירים בגלגל"צ לא הופכים נוגים גם אחרי פיגוע המוני. מאות משפחות נטושות, זרוקות עדיין ללא עתיד, ולצערנו גם ללא עבר. הם מחוקות, זקוקות נואשות להוכחה שהם קיימות, מול קירות ממסד גבוהים, אפורים ואטומים.
מול מצב זה, עומד הציבור שלנו. שבור, רצוץ, מוכה וחבול. אך עם ידיעה שבתוכו חבוי המון כוח. הכוחות שגילו האנשים במאבק על הארץ קיימים. הציבור מודע לכוחו, אך שאב אותו מן האחדות. השבר הזה, שידע לאחד אותנו כל כך, סביב רעיון אחד, שכולנו שותפים לו, והראה לנו שכוחנו באחדותנו, ושיש לנו כוח רב, לא יכלנו רק מול מכונת השחיתות של משפחת שרון.
וכעת היא מאיימת שוב. כולנו יודעים מה יהיו התוצאות של ממשלה רחבה בראשות שרון, שלצידו פרץ-מרץ-שינוי. סוף ליהדות כפי שאנו מכירים אותה. סוף לחינוך הדתי, סוף לישיבות, סוף לאחיזה ממשית-אידיאולוגית בפיסת חבל-ארץ שאינו "שלנו". נטישת ערכים המונית. קשה לי אפילו לחשוב על זה.
רק כוח ממשי של הציבור האמוני-ציוני-דתי יכול להוות איזשהו אלטרנטיבה להתממשות מצב זה.
אני עוקב בחרדה אחרי המאמצים לאחדות. אינני שופט אף אחד, שכן לא הייתי ליד שולחן הדיונים, ואינני נוהג להאמין ולשפוט אחרים על סמך ידיעות והדלפות תקשורתיות. אבל אני יודע דבר אחד- כרגע- אין איחוד! כרגע, המחנה נשאר מפולג. אתה לא מתאר לך כמה אנשים אמרו לי - אם אין איחוד- אני לא מצביע לאף אחת מהן! כעונש! (ובתוכם גם אני..) הציבור צמא לאיחוד. זה מתבקש. אתם שליחי הציבור, וכמו שאמרו לי כשהייתי מפקד בצבא: אין לך זכות קיום בלי החיילים שלך, שמביעים בך את אמונם. וככאלה, אתם צריכים, ומחובתכם למלא את מבוקשו. רב המאחד על המפריד. אנשים שומעים על כסאולוגיה, ועל ויכוחים על מספר הכסאות, ועל מי יעמוד בראש, ומי מספר 2 ומי יקבל תיק בכיר או פחות בכיר- זה לא מעניין אף אחד! זה רק מעלה קבס, ריח של פוליטיקה סרוחה, שהציבור מאס בה!
האם לא עומד מול עינכם חזון אחר מלבד כסא זה או אחר? מלבד מקום 3 או 4? הניחו זאת בצד למען השם! יש דרישה אדירה בציבור לאחדות!
ואתה יודע מה? גם במחיר של מנדטים שווים למה שקיים עכשיו, או אפילו אחד פחות. רק תראו שאתם מסוגלים, שאתם נכונים. רכשו את אמון הציבור, הרי בארץ כמעט אף קדנציה לא נמשכת באמת 4 שנים.. כולם יודעים לאן תתפזר מפלגת שרון לאחר פרישתו..
מכל הלב, באמת, כאחד שנתן בכם את אמונו שנים רבות, הייתי סמוך ובטוח שהאיחוד הוא עניין של ימים ספורים ועניינים טכניים בלבד.
כעת אני מאוכזב, וכנראה לא אצביע בבחירות האלו, שוב, אם לא יהיה איחוד אמיתי וכנה.
בהצלחה,
משה.
תשובה
שלום רב משה, תודה על פנייתך ועל דבריך. אני מסכים עם כל מילה מדבריך ומחזק את ידיך! אנא קרא את המאמר "כולנו כאחד בכנסת ה-17" המפורסם באתר ומתייחס לנושא.