בס"ד
שלום רב,
אני נשואה מזה 4 וחצי חודשים לאחר חברות בת שבע וחצי שנים.
בזמן חברותינו בעלי ואני לא שמרנו נגיעה אולם זכינו במהלך שנים מרובות אלו לא להרחיק לכת וזאת בזכות הסכמה הדדית וגדרות פסיכולוגיים עצומים שמנעו בכושר השכלי תאונות שהגוף השתוקק לבצע.
עובדה זו סייעה לנו להינשא, לפחות כפי הרגשתינו- בקדושה.
מנגד, עובדה זו מהווה לנו לרועץ בחיינו הנשואים.
העניין הוא שמרוב שהתרגלתי להימנע מלהגיע למקומות מסויימים ומרוב שהיתה לי רתיעה שכלית שלא אפשרה לי להנות פיזית- הרתיעה מלווה אותי גם היום.
מאמצינו לקיים יחסי אישות עלו בתוהו (יש לציין כי מעט יותר ממחצית מהזמן לא הייתי טהורה בלאו הכי)בשאר הזמן או שהיינו במצב רגשי מרוחק שלא איפשר את החיבור או שתחילת הפעולה הסבה לי כאבים קשים מנשוא.
הלכתי לרופא ע"מ להפריך חשש של צורך להרחבת הקרום, ואכן הוא ציין כי פיזית אין כל בעיה.
יש לציין כי אנו מגיעים לשעת מעשה כאשר שנינו רגועים ומעוניינים אולם מעולם לא הצלחנו לקיימו אף בלא הנאה.
בצר לי אני פונה אליכם ע"מ שתייעצו לי דרכי פעולה או מקור לפניה.
בתודה.
תשובה
שלום רב, מדובר בבעייה שהיא שילוב של קטע רגשי ופיזיולוגי, וקורה הרבה בתחילת חיי הנישואין. נכון יהיה לפנות לגורם מקצועי, שילוב של הדרכה מעשית ויעוץ פסיכולוגי, במרפאה בסביבת מקום מגוריכם. בכל מקרה מדובר בבעייה שתצליחו להתגבר. בהצלחה.