אני נשואה 7 שנים, ועכשיו מתגרשת.
יש לי 2 ילדים בני ארבע ותינוק בן חצי שנה.
אפרט את מצב המשפחתי שהיה עד היום כדי שתקבל רקע על מצב הילדים, ובע"ה תוכלו לעזור לי.
התחתנתי איתו כשהייתי בת 30 והוא גרוש + חמש בנות. הקשר שלי עם הבנות נהדר.
כשהכרנו הוא הבהיר לי שכרגע הוא לא יביא פרנסה הביתה, כי הוא עובד על משהו, אבל תוך שנה הוא יפרנס.
השנה נמשכה ל 7 שנים.
במשך כל הנישואין הוא התנהג בחוסר יציבות, וחוסר אחריות. גרנו בירושלים, ביקש לעבור לגליל. עברנו לגליל, ואחרי כ 8 חודשים אמר לי שהוא עוזב אותי (לא מתגרשים רק עוזב אותי) ועובר למרכז. התחננתי שיתן לי ילד. בסופו של אותו עיניין הוא גר במרכז ואני בגליל (מפרנסת כמובן), נכנסתי להריון, ואופס הוא החליט שהוא רוצה שאני אעבור לגור איתו במרכז. כיוון שהייתי בהריון, פחדתי לאבד את מקור הפרנסה היחיד שלנו, אז נשארתי בגליל והוא היה מגיע לסופי שבוע. וכך עם תאומים בבטני, ללא רכב, הייתי נוסעת כל יום לעבודה בטרמפים, והוא..בשלו, ממשיך בפרוייקט שלו. (ממציא מזל"טים לצרכים אזרחיים). כשנולדו הילדים עברנו לנתניה. ההורים שלי קנו לי דירה קטנה (יש ביננו הסכם ממון שמגן עליי).
כמובן, הוא המשיך לחיות את החיים שלו מנותק לגמרי מהמשפחה. רווק נשוי. (אציין שתמכתי בו בקטע של הפרוייקט, אבל לחצתי שיזדרז. צריך פרנסה, ואי אפשר שהעול כולו, כולל הכל יפול עלי). חצי שנה אחרי שהילדים נולדו (הטיפול בהם היה מאוד קשה לי, לא ישנתי בלילות או בימים), הוא הודיע שברור לו וכנראה גם לי (?) שהבעיות ביננו נובעות בגלל הילדים (אור חיי!) והוא החליט לעזוב את הבית. בשלב הזה של החיים החלטתי שאם הוא רוצה ללכת הדלת פתוחה. וכמובן הוא לא הלך.
לא אלאה אתכם יותר מידי, רק אספר, שבשנים הממש ראשונות של הילדים, הוא לא התיחס אליהם בכלל. כשהם החלו להראות את השכל שלהם, קשה היה לו להתעלם מהם. אבל ההתיחסות היתה מועטה. כשהוא היה כבר בבית אז הוא ישן.
לפני חצי שנה נולד הילד השלישי. המדינה הכירה בפרוייקט שלו, ומממנת את ההוצאות של הפיתוח. שמחתי, אוליי אזכה לעזרה כלכלית ממנו. כנראה הוא מרגיש שזה מאיים עליו, והוא לא רוצה להתחלק בכסף , או אלוהים יודע מה, הוא החליט בהתחלה שהוא עובר לגור בירושלים, ובהמשך, הוא הודיע לי שהוא רוצה גט.
החלטנו שלא כפעם הקודמת שלו, בפעם הזו נשתדל שהגרושין יהיו בלי כאסח. אין לנו על מה לריב, הרכוש לפי הסכם הממון הוא שלי, נותר רק מזונות.
לפי הצעתו, לקחתי עו"ד וקבענו שניפגש אצלה כדי לסכם מזונות. (הוא לא עובד להזכירכם.)
ואז, כמה ימים לפני הפגישה, הוא הודיע לי שעד שלא יעשה בדיקת אבהות לילדים, הוא לא מגיע איתי לאף מקום. כבר לא היה לי מה להגיד. אמרתי לו שאין לי בעיה (איזה דביל).
מיפה לשם הוא החליט שהוא לא יעשה בדיקה, אבל יגיד בבית דין הרבני שבגדתי בו. (אבהיר כאן שזה לא הסיגנון שלי לבגוד, וגם אם זה היה, הייתי עסוקה בפרנסת הבית ובטיפול בילדים.)
כמובן שהחוצפה שלו עיצבנה אותי מאוד, וביקשתי שיקח את הדברים שלו ויעוף מהבית. גם בשבתות לא רוצה לראות אותו, ושיבוא לראות את הילדים כפי שסיכמנו, פעם בשבוע.
זהו,
מאז, עברו שבועיים וחצי.
הילדים מידי פעם שואלים עליו. ואתן כמה דוגמאות :
אמא, הרבה ימים אבא לא בא אלינו.
אמא מי יקדש לנו? אבא? ואני עונה שאני אקדש, אז הם אומרים שהם מתגעגעים אליו.
והבן אמר כשהיינו בדרך הביתה, אוליי אבא יהיה בבית כשנגיע. אמרתי לו שאני חושבת שהוא לא יהיה, והוא ענה לי שגם הוא חושב שהוא לא יהיה.
אני מניחה שהוא ברוגז איתי עכשיו, כי אי תובעת אותו במזונות, אבל הוא מתעלם גם מהילדים.
אתמול הם ביקשו שאתקשר אליו, וברגע שהוא ענה, הבן שלי אמר לו "אבא"?
והוא ניתק את הטלפון (האבא הנחמד).
אמרתי לילד, שכנראה הטלפון של אבא מקולקל. והוא קיבל את ההסבר.
זהו.
מתוך הבאלגן של מה שכתבתי, האם מישהו יוכל להנחות אותי?
תשובה
שלום רב, קשה מאוד להנחות אותך בכתב, לנוכח הסתבכות עם אדם כנראה מוכשר אל לא יציב ולא אחראי. הן כבעל וכרגע גם כמי שאת מתעדת להתגרש. נראה שאין לך ברירה אלא להשלים עם המצב, ולבדוק האם יש סיכוי משפטי לתביעה לבית משפט לענייני משפחה לגבי מזונות והסדרי ראייה. כמו כן צריך לבדוק האם הוא ישתף פעולה עם עו"ד מגשר. עיקר המאמץ צריך להיות מושקע בעתיד איך את בונה את החיים שלך ושל ילדיך בלעדיו, ומאפשרת קשר בינו ובינם לטובתם. בהצלחה.