שלום לך, חבר הכנסת מר זבולון אורלב.
אני, בן 47, מורה בחינוך הדתי ובמשך כל מערכות הבחירות חשתי הזדהות מלאה עם דרכה של המפד"ל וכך גם הצבעתי.
כעת אני מתלבט.
יש לי הרגשה שהמפד"ל לוקח את ההגה ימינה יותר מכפי שאני מאמין.
אני מתכוון לכך, שאם המפד"ל תמיד דגל בחוט המשולש ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, הרי שנדמה לי שלאחרונה יש קצת בריחה מ"עם ישראל".
ראיתי את התמונות של ההתנתקות ושל הפינוי מעמונה. אני מכיר חיילים שהשתתפו בפינוי ואני יודע שחלקם עברו חוויה משפילה, כגון: קללות, ביזוי והשפלה.
בני, לוחם בנ"מ, נתקל לא פעם בטרמפ שעצר ולפני שהציע לו הסעה שאל: "השתתפת בגירוש?". פעם אחת כשישב באוטובוס (כחודשיים לאחר ההתנתקות), פנתה אליו צעירה דתית וקיללה אותו נמרצות על שהוא לובש מדים אלו ושהוא הרס להם את החיים וכו'".
אני משוכנע שבני אינו היחיד שחווה חוויות קשות כאלו.
יחד עם כל האמור לעיל, אני מלא אהדה כלפי אחינו שמצאו את עצמם ללא בית (חלקם עד היום) ואני כואב את כאבם וחש בוז עמוק כלפי גורמי המדינה שלא בצעו את חלקם כראוי בכל התהליך הכואב הזה.
ראיתי את הכאב של הנערים והנערות שנשברו ידיהם ורגליהם וחלקים אחרים בגופם במהלך הפינוי בעמונה. ראיתי, בכיתי, וכאבתי את כאבם.
אני סבור שבגוש קטיף, היתה יד רכה מדי כלפי המתישבים, ולכן סבלו החיילים. בעמונה השתמשו ביד קשה מדי, ולכן סבלו המפגינים.
אני חושב שיש למחות, אבל יש לעשות זאת באופן חוקי. אסור לתת יד להשמצות של חיילים המחרפים נפשם בשמירה על עם ישראל. אסור לפגוע בשוטרים, הממלאים את תפקידם בשמירה על החוק והסדר במדינת ישראל על פי החלטת הממשלה. יכול להיות שהם חצו את הקו של שימוש באלימות יתרה. אם כן יש לחקור זאת כדין ולהעמידם לדין, אולם ההתנהלות הכללית של הציבור אותו אני כל כך אוהב כלפי מוסדות המדינה וזרועות החוק, מעמידה אותי בפני מבוי סתום ובפני הרגשה שאין מקומי עמם.
אחת הסיבות שתמיד הזדהתי עם המפד"ל היא ששם ראיתי את החיבור אל העם ובמיוחד דרך השירות הצבאי, ודרך הסמכות הממשלתית כריבונות יהודית, בבחינת "יפתח בדורו כשמואל בדורו", וגם אם סמכות זו חילונית היא ואינה מסכימה עם אמונתי, לא אלך נגדה, אלא אנסה לשכנע, להתמודד, באהבה ומתוך רצון של קירוב לבבות בין כל ישראל.
אני מאמין שמדינת ישראל שייכת לעם ישראל, אני גם מאמין שעם ישראל מיוצג ע"י ממשלת ישראל שנבחרה על ידו, והחלטותיה - גם אם הם כואבות - מחייבות אותי.
האם אני עדיין שייך למפד"ל?
תשובה
חיים שלום,
אף שהמפד"ל החליטה להתמודד לכנסת ה-17 ברשימה משותפת עם האיחוד הלאומי, היא שומרת על עצמאותה המשפטית, הפוליטית והאידיאולוגית.
הגענו למסקנה כי בתנאים הפוליטיים הקיימים, למפלגה בעלת ארבעה, חמישה או שישה מנדטים אין יכולת השפעה אמיתית בשדה הפוליטי.
לרשימה משותפת תהיה השפעה גדולה יותר והשלם יהיה גדול מסך חלקיו.
האיחוד הלאומי קיבל את דרישתנו לסדר יום פוליטי חדש שבראשו החינוך, הזהות היהודית והרווחה החברתית בצד המשך המאבק על ארץ ישראל.
מול הפגיעה בכל אלה, יש לנו בשורה גדולה ומסר ברור של אחדות כל משפחת הציונות הדתית והמסורתית לכל גווניה מהמרכז וימינה.
התרשמתי מאד מדבריך, שאני נוטה להזדהות ולהסכים עמם.
תוכל להיות סמוך ובטוח כי נמשיך לייצג את האידיאולוגיה כפי שהנך מכיר וכפי שציינת.
אני מאמין כי נוכל להשפיע בדרכנו השקולה והמאוזנת גם ברשימה המשותפת ואין לי ספק שמקומך במפד"ל.