מחשבות עצובות

שלום רב בעת האחרונה כאשר אני שומע על טרגדיות או אסון כלשהו לדוגמא שבעל איבד את אשתו ושני בניו בתאונה. הדבר משפיע עליי.אני חושב מחשבות של עצבות וצער ואפילו אומר שאני חווה חוויה של צער. הדבר עושה לי רע.שמתי לב שככל שאני פחות מנסה לחשוב על דברים אלו ופחות מתעסק עם זה אז אני יוצר אצלי יותר יכולת לחשוב חיובי אבל בכל זאת אני מרגיש שחסרה לי הדרך כיצד להתייחס לארועים אלו?כלומר מהיא הגישה? האם צריך לומר שזה מה שהיה צריך לקרות וזה קרה והכל מאיתו יתברך,ולא ניכנס לסיבות כי איננו יודעים אותן? בעצם אני שואל כיצד ניתן להיות יותר חזקים ולא להצטער יתר על המידה עבור מישהו שקרה לו דבר שכזה. אציין שאמרו לי שאני נשמה גבוהה ואת הארועים שמעתי בחדשות.כמו כן אני אדם רגיש.בנוסף אם באות לי המחשבות המצערות אז אני מרגיש שזה ממש הרס עצמי עבורי כי זה גורם לי גם למתח,גם לאי שקט ולחוסר ריכוז מסויים. בקיצור זה לא משפיע טוב. אני גם מנסה לדמיין איך אותו בחור מקבל את הדברים ואיך הוא מתמודד איתם ומאחל לו בליבי שימצא את הדרך הנכונה להתמודדות ושיוכל לשקם את חייו. האם כל פעם שקורים דברים מסוג כזה אנחנו צריכים לסגל לעצמינו גישה שיש סיבות לדברים ושהכל לטובה וכך פחות להצטער? מה בעצם לדעתכם צריך לעשות וכיצד לגשת בצורה הכי נכונה והכי אמיתית גם על מנת לצאת מהמצבים הללו שתיארתי בפרופורציה הנכונה ובצורה יותר מאוזנת. תודה על תשובתכם כל טוב

תשובה

שלום רב, עקרונית נתת בעצמך רעיונות נכונים, מצד אחד לזדהות עם הסבל של הזולת, להיות רגיש ואיכפתי, אך מצד שני לאמץ גישה שלדברים יש סיבה, ולעתים גם פתרון, ולהצטער פחות. הדילמה היא האם אתה מסוגל לפתח מנגנון עצמי של חשיבה מאוזנת אשר תמנע ממך צער וסבל, או אין לך שליטה על הדברים. במידה ותרגיש שאין לך שליטה בכלל או רק שליטה חלקית ואתה ממשיך לסבול כדאי לפנות ליעוץ. לא תמיד, גם שהמפתח לחשיבה נכונה קיים, יש את הכוחות להשתמש בו, וכדאי להיעזר. שיחה פתוחה עם בני משפחה או חברים אשר עשויים לאזן, יכולה לעזור. כמו כן פעילות פיזית או אחרת המעסיקה ומסיחה את הדעת מנושאים עצובים גם היא דרך להתמודד. בהצלחה.