כהמשך לשאלה הקודמת- זה בעצם מה שהיא רוצה- שייתייחסו אליה. ואם משהו יגיד לה לשתות ויפקח עליה, היא מרגישה שהיא משיגה את מטרתה וזה נותן לה כח להמשיך לא לשתות. אבל היא אף פעם לא מצליחה "עד הסוף" (היא אף פעם לא מתעלפת לדוגמא) השאלה אם צריך לתת לה תשומת לב לכך או לא?



תשובה

שלום רב. אני חושבת שצריך להפנות את תשומת הלב למוקד העניין (תחושות של חסך, או משהו "מהמשפחה" הזו) ופחות להתמקד בסימפטום (התייבשות בטיולים). אם הקשר עם הנערה הזו אינו מצטמצם לכדי טיולים יש לראות ולבחון מה קורה איתה באופן כללי. כיצד אפשר להתייחס בגובה העיניים, בצורה ישירה לרגשות שלה. היא אינה עושה זאת. היא מאותת בעקיפין. לכן כדאי להטות אותה חזרה לדרך הראשית כלומר התייחסות למצוקות, משאלות וכד. בד בבד אי אפשר להזניח את הסימפטום כי בטעות היא גם יכולה להתייבש לגמרי. כפי שכבר כתבתי חשוב לערוך חוזה קודם היציאה לטיול. מה מצופה ממנה, מה אפשר לדרוש מהמלווים וכו. אולם גם פה חשוב לא להשאיר אותה תלושה. אי אפשר ליטול ממנה את תשומת הלב שקיבלה דרך חוסר השתיה ולהשאירה ללא כלום. עם עריכת החוזה הבטיחו לה את מלוא תשומת לבכם בצורה של הליכה יחד, ישיבה משותפת בהסעה וכד. לה אסור להסתכן בהתייבשות, אך חובה לדאוג שגם לא תחוש "מיובשת" רגשית. אשמח להתעדכן נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה.